פ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
6013-07
21/11/2007
|
בפני השופט:
א. שיף
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
|
הנתבע:
1. אריק שכטר
2. אריק שכטר
3. סטפן בוריסביצ'ו
|
| החלטה |
בפניי בקשת התביעה להגיש את הודעת המתלוננת מכוח סעיף 10 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות").
ב"כ הצדדים הסכימו כי הבקשה ותגובותיהם יוגשו בכתב.
א. מהות הבקשה
המדובר באמרה שנגבתה מהמתלוננת (ע"י רס"ר מירי דלויה) בבית החולים רמב"ם לשם נשלחה המתלוננת ע"י השוטרים שהגיעו לביתה לאחר הארוע. קודם לכן, במהלך התחקור הראשוני וטרם שהועברה המתלוננת לטיפול רפואי, נשאלה המתלוננת שאלות קצרות וספציפיות אודות הארוע ע"י רס"ר מירי דלויה (שהגיעה לביתה ביחד עם מתנדב ושוטר נוסף וכן עם בתה של המתלוננת) כמפורט בדוח הפעולה ת/51.
ב. טיעוני הצדדים.
אליבא דהמבקשת, האמרה עונה על תנאיו של סעיף 10 לפקודת הראיות ויש לקבלה כקבילה.
ב"כ הנאשם 1 לא הגיב לבקשה לגופה.
ב"כ נאשם 2 מתנגד להגשת ההודעה. אליבא דב"כ נאשם 2, אין המדובר באמרה ראשונה של המתלוננת, שכן אמרתה הראשונה צוינה בדו"ח הפעולה, בתחקור הראשוני, שנערך ע"י רס"ר מירי דלויה. משום כך, לדידו, אין לקבל את האמרה כקבילה, שכן זו לא היתה אמרתה הראשונה של המתלוננת ובנוסף, היא ולא נגבתה בסמוך לארוע.
ג. דיון
סעיף 10 לפקודת הראיות קובע כי:
"
10. אמרה של קרבן אלימות
עדות על אמרה שאמר אדם שנעשה בו, לפי הטענה, מעשה אלימות, והאמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו, תהא קבילה אף אם האדם שאמר אותה אינו נוכח כעד ואף אין להביאו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ, ובלבד שנתקיימה באותה אמרה אחת מאלה:
(1) היא נאמרה בשעת מעשה האלימות, או בסמוך לאחריו, או לאחר שהיתה לו ההזדמנות הראשונה להתלונן עליו;
(2) היא נוגעת למעשה האלימות לפי סדר האירועים עד כדי היותה חוליה בשלשלת הנסיבות הקשורות במישרין לביצוע העבירה;
(3) היא נאמרה בשעה שהוא היה גוסס, או האמין שהוא גוסס, בעקבו של מעשה האלימות"
.
על הרציונאל שבבסיס סעיף 10 הנ"ל עמד הנשיא מ. שמגר ב- ע"פ 3737/91, בש"פ 3695/91
אסדי חיר נ' מדינת ישראל פ"ד מו(3), 273 ,עמ' 276-277 (להלן: "
ע"פ 3737/91") בציינו כי:
"
ההנחות המונחות ביסודה של הוראת החוק האמורה הן בעיקרן אלה: ראשית, העד אינו משקר בהשמיעו אמרה, על אתר, המתייחסת למעשה האלימות שבוצע כלפיו זה עתה. שנית, יש עניין לציבור בשמירה על כל שריד או הוכחה, כאשר לאור הנסיבות אין מקום לחשוד שהוא כוזב...".
בענייננו, הגיעו שוטרים לביתה של המתלוננת לכאורה בשעה 00:59 (כך עולה מדו"ח הפעולה שערכה רס"ר דלויה (ת/51) וכן מעדותה של העדה בעמ' 211, ש' 23-24), זאת בעוד שארוע השוד הנטען הסתיים לכאורה לאחר
השעה 23:30 (ראה עדותו של מר קהת דב פינקל, עמ' 159 שורות 10-21).
עם הגעתם של השוטרים לבית המתלוננת, ביצעה רס"ר דלויה, כאמור, תחקור ראשוני של המתלוננת ואת שנמסר לה ע"י המתלוננת וכן את התרשמותה ממצבה רשמה בדו"ח הפעולה (ת/51). בין היתר ציינה רס"ר דלויה את סימני החבלה שנראו על גופה של המתלוננת וכן כי: