ב- 27.09.05 הגישה עו"ד אושרה גז מפמת"א כתב אישום (להלן:
"כתב האישום") נגד חיים אסור, יליד 1980 (להלן:
"הנאשם"). כתב האישום מייחס לנאשם סחיטה באיומים והחזקת סכין שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 192 ו - 428 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:
"החוק").
על פי כתב האישום ב- 14.05.03, כשהוא מלווה באחר ומחזיק בסכין דרש הנאשם פיצוי מאדם שהעיד נגדו בבית משפט השלום לנוער בת"פ 527/96, שם הורשע ונידון למאסר על תנאי ולתשלום פיצוי כספי.
כתב האישום הוקרא לנאשם ב- 6.11.05. הוא כפר, וביקש שהות למנות לעצמו סנגור. הנאשם לא שכר עו"ד ובישיבה הנדחית טען שאין ביכולתו הכלכלית לעשות כן, הוא ביקש שבית המשפט יורה על מינוי סנגור ציבורי. נציגת פמת"א הצטרפה לבקשה, ובהתאם לכך מונתה עו"ד ש. אנטין לייצגו.
בישיבת 2.02.06, הודיעו באי כוח הצדדים על הסדר טיעון אליו הגיעו לפיו, לאחר שניתנה לנאשם רשות לחזור מהכפירה, הותר לפמת"א לתקן את כתב האישום על ידי השמטתן של שתי פסקאות בסעיפים 4 ו-5, מבלי שהיה בכך לשנות מהעבירות שמלכתחילה יוחסו לנאשם. כתב האישום המתוקן הוקרא והוסבר לנאשם, הוא הודה והורשע על פי הודאתו. בהתאם להסדר נדחו הטיעונים לעונש והוזמן בעניינו תסקיר משרות המבחן (ראו הרשעה והחלטה בעמ' 5 ו-6 לפרוטוקול).
משלב זה החלה סחבת. הישיבה הנדחית שנקבעה לחודש יוני בוטלה ביוזמת בית המשפט, לישיבה שאחריה הנאשם לא התייצב משום שנסע לחו"ל, למרות ששירות המבחן ניסה להניאו מעשות כן, ולא שב ארצה מבעוד מועד, ומבלי שהובא בפני בית המשפט מידע באשר למועד שובו. הנאשם חזר לישראל ב- 18.04.07. בו ביום, נעצר והובא לביהמ"ש לחידוש הליכים.
ב- 12.06.07 ביקשה הסנגורית דחייה כדי לבוא בדברים עם פמת"א לאור מסקנות שגיבש שירות המבחן בתסקיר שנערך בעניינו של הנאשם. בישיבה הנדחית, לבקשת שני הצדדים נדחה הדיון פעם נוספת לקבלת תסקיר משלים. הטיעונים לעונש נשמעו ב- 11.07.07. בהתחשב בהמלצות שירות המבחן, עמדתה המקילה של פמת"א, והשינוי לטובה ששינה הנאשם התנהגותו, נכון לאותו מועד החלטתי, למרות חומרת העבירות והרשעותיו הקודמות שלא למצות את הדין עם הנאשם. הוטל עליו מאסר מותנה, בנוסף הועמד בפיקוח וחויב בביצוע - 150 שעות שרות לתועלת הציבור (להל:
"הצו"). הדיון נקבע לאישור תוכנית השל"צ ליום 25.09.07.
אולי כצפוי ואולי לא- כעובדה לקראת ישיבת ה- 25.09.07 הגיש בפני שרות המבחן בקשה להפקעת צו המבחן (להלן:
"הבקשה"). מסתבר שהנאשם החל בביצוע תכנית של"צ ב- 28.08.07 במכבסת בי"ח שיבא. כבר ב- 11.09.07 דיווח האחראי על עבודות השל"צ לשירות המבחן על הפסקת עבודת הנאשם בשל היעדרויות, שנמשכו למרות שיחות הבהרה שלא הועילו, ששיאן בהתנהגות הגובלת לדעת הממונה בהונאה. הנאשם החתים את כרטיס העבודה ב- שעה 8:58, נעלם ממקום העבודה, וחזר ב-22:00, על מנת להחתים שוב את הכרטיס. לנוכח אלו מעריך שירות המבחן שהנאשם לא מבין מהותן של עבודות של"צ ואיננו מתאים לבצע אותן.
בדיון שבפני חזרה קצינת המבחן גב' שקמה ניצן בירן על בקשת ההפקעה, תוך הדגשה שההזדמנות לבצע עבודות של"צ במקום ענישה אחרת ניתנת לאנשים אחראיים, קריטריון שהנאשם לא עומד בו.
התובעת הדגישה את חומרת העבירות נשוא הרשעת הנאשם, ואת החומרה שבהתנהגותו, כאשר כבר בימים הראשונים של תקופת העבודה, לא ביצע את המוטל עליו ברצינות הנדרשת. לגישתה הזילזול שהפגין הנאשם בהזדמנות שניתנה לו מצדיקה הפקעת המבחן והמרתו במאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות.
הסנגורית ביקשה לקבל שהנאשם ביצע את המוטל עליו ושיתף פעולה. לדעתה ראוי ששירות המבחן יבדוק את הטענות באמצעות מנהל העבודה בהתחשב בהעדר דיווח מדוייק באשר למספרן של שעות העבודה שהנאשם ביצע. היא לא מסכימה שבתאריך 10.09.07 הנאשם לא עבד באופן רצוף ומסודר, לטענתה יצא להפסקה משום שחש ברע, נרדם מחוץ לשטח המכבסה והקיץ משנתו לסירוגין. כשרצה להחתים את הכרטיס התעוררה מחלוקת, והממונה לא היה מוכן להידבר, לא עם הנאשם ואף לא עם באת כוחו. הסנגורית עמדה על התייחסות מסודרת לטענות הנאשם.
הנאשם הביע צערו על הצורך לחזור ולעמוד בפני בית המשפט, למרות שלא היו בידיו תעודות רפואיות, ביקש לקבל שבאותו יום חש סחרחורות, שגרמו לו להקאות. הוא ניסה להסביר זאת לממונה, אך האחרון לא היה מוכן לשמוע והפנה אותו לשרות המבחן.
לאחר ששמעתי הטיעונים ושקלתי הנסיבות הגעת למסקנות כדלקמן:
- שירות המבחן הגיש את הבקשה בהתאם להוראות סעיף 25 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 , הקובע לאמור:
"
לפי בקשת הנבחן או קצין המבחן המפקח עליו רשאי בית המשפט שנתן את צו המבחן להפקיעו; הגיש את הבקשה קצין המבחן, רשאי בית המשפט לדון בה בלי להזמין את הנבחן".
כמו כן סעיף 71ד(3) לחוק העונשין קובע כדלקמן:
"
הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו השירות שהנידון לא מילא אחר צו השירות, רשאי הוא -