הנאשם נמצא אשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף, בכך שבחודש יולי 2000, בעת שהנאשם ביקש לחדש חוזה שכירות בדירה בה התגורר, הוא חתם, ללא סמכות כדין, חתימות הנחזות להיות חתימות המתלוננת, שהייתה זוגתו באותה עת, על גבי שטר חוב וכתב ערבות שנדרשו לצורך חוזה השכירות.
הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, לפיו תעתור התביעה להרשעתו ולהשתת מאסר על תנאי וקנס, ואילו הנאשם לא יהיה כבול בטיעוניו ויוכל לעתור גם לאי הרשעתו.
בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן שבו פורטו נסיבותיו האישיות ובסופו המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 200 שעות. נימוקיה של קצינת המבחן התבססו בעיקרם על עברו הפלילי הנקי של הנאשם, היותו אדם נורמטיבי המנהל אורח חיים תקין וכן העובדה, שיהא בהרשעה כדי לפגוע ביכולתו להחזיק באזרחות אורוגוואית, דבר שעלולות להיות לו השלכות רגשיות וכלכליות לגביו.
בהקשר זה יודגש, כי במהלך הדיון שבפני הוברר, כי האמור בתסקיר לגבי הפגיעה בזכויות האזרחות של הנאשם לא היה מדויק. ההגנה לא הצליחה להביא בפני ראיה ברורה לגבי הדין באורוגוואי בנושא זה, אך מדברי ב"כ הנאשם אפשר היה להבין, כי הנאשם עלול בעקבות הרשעתו לאבד את זכותו לקבל דרכון אורוגוואיי וכתוצאה מכך הוא גם לא יוכל הנפיק לבתו אזרחות חוץ. על פי הנטען, לנאשם יש משפחה ונכסים באורוגוואי, אמו קבורה באורוגוואי, כך שלאובדן הזכות לדרכון עלולה להיות משמעות בעתיד, לו ולבני משפחתו.
אין מחלוקת, כי הכלל הוא, שמי שמבצע עבירה גם מורשע בגינה, כאשר הימנעות מהרשעה היא חריג היפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. על בית המשפט להשתכנע, כי הנזק הצפוי לנאשם מעצם הרשעתו, אינו שקול כנגד טיב העבירה שביצע. בהקשר זה יש לבחון את טיב העבירה שבה הורשע הנאשם וחומרתה, ועד כמה התוצאה של אי הרשעה בהתייחס לה, לא תהווה פגיעה באינטרס הציבורי.
במקרה שלנו, הנאשם הורשע בעבירות, שהגם שלא ניתן לזלזל בחומרתן העקרונית- נסיבותיהן הספציפיות לא היו מצויות במדרג חומרה גבוה. לא מדובר היה במעשה שנשא אופי עברייני במובהק, שאחרי הכל, לא ניתן להתעלם ממערכת היחסים האישית שהייתה קיימת בין הנאשם למתלוננת שבזכותה, אולי, הרשה לעצמו הנאשם לפעול כפי שפעל. בכל מקרה, עסקינן במעשה חד פעמי ונקודתי.
קצינת המבחן הסבירה בתסקירה, כי באותה עת, הנאשם עזב את עיר מגוריו טבריה, בין היתר על מנת להתגורר בסמיכות למתלוננת שהייתה חיילת ושירתה במרכז הארץ. הוא היה נתון בלחץ ודחק והוא ציפה, כי בזכות הקשר הקרוב עם המתלוננת, היא תסייע לו ותעמוד לימינו, על ידי שתסכים לשמש ערבה לטובתו לצורך שכירת דירה בתל-אביב.
אכן, צודקת התביעה בטענתה, כי במקרה שלנו לא מתמלא התנאי שנקבע בפסיקה, לפיו יש צורך להראות, כי יהא בעצם ההרשעה משום פגיעה חמורה וספציפית בשיקומו של הנאשם, ועם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, שבכל זאת, יהא בהרשעה, כפי שהוסבר קודם, כדי לפגוע פגיעה מסוימת בנאשם ובבני משפחתו.
יתכן שפגיעה מסוג זה לא היתה זוכה במקרים אחרים להתחשבות ולא הייתה מהווה נימוק להימנעות מהרשעה, אך כאשר מציבים על כפות המאזניים את מכלול הנסיבות הרלוונטיות בענייננו, כפי שיפורט להלן, המסקנה היא כי המקרה שבפנינו מצדיק התייחסות מיוחדת וחריגה.
שיקול בכורה אני נותנת במקרה שלנו לחלוף הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה. מדובר בעבירה שנעברה בשנת 2000, דהיינו לפני כ-7 שנים, כאשר כתב האישום נגד הנאשם הוגש בסוף שנת 2005.
מאז, לא רק שהנאשם לא הסתבך בעבירות אחרות,אלא שהוא נישא, הקים משפחה, וניהל לאורך כל השנים אורח חיים תקין ונורמטיבי. בכך הוא העיד על עצמו שאין צורך אמיתי בהרתעתו. קצינת המבחן תיארה את הנאשם בתסקירה כאדם נבון, רגיש ואמביציוזי, אשר המפגש עם ההליך הפלילי גרם לו לזעזוע והוא הפיק את הלקח הנדרש.
במצב שבו חולפת תקופה כה ארוכה מעת ביצוע העבירה ועד לעת גזירת הדין, לא רק שהשיקול ההרתעתי בענישה מאבד את משמעותו ותקפותו, אלא שגם האינטרס הציבורי בהבעת מסר עונשי ראוי ורציני בגין העבירה שבוצעה- מאבד מחשיבותו. במצב כזה- שבו מראש, הכרעת בית המשפט היא פונקציה של שיקולים ואיזונים- גובר משקלו של אלמנט הנזק שעלול להיגרם לנאשם מעצם הרשעתו.
כאשר אני מציבה על כפות המאזניים מצד אחד את נסיבות ביצוע העבירה, את היות הנאשם נטול עבר פלילי, אדם שזו לו הסתבכות ראשונה וחד פעמית עם החוק , יחד עם חלוף הזמן הרב שעבר מאז המקרה, ומצד שני- את הנזק שעתיד להיגרם לו מעצם הרשעתו- כפות המאזניים נוטות לטובת התחשבות עם הנאשם והימנעות מהרשעתו.
לא למיותר להזכיר, כי הסנקציה שבדעתי להטיל על הנאשם במקביל לאי הרשעתו, דהיינו ביצוע עבודות של"צ בהיקף לא מבוטל, יחד עם תשלום פיצוי לטובת המתלוננת, תהא לא פחות אפקטיבית ומשמעותית מהעונש לו עתרה התביעה .
סיכומו של דבר, אני קובעת כדלקמן:
- הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות בהתאם לתוכנית שגובשה עבורו על ידי שירות המבחן וזאת ללא הרשעה.
- הנאשם יפצה את המתלוננת בסך של 1,500 ש"ח. הסכום יופקד במזכירות בית המשפט בשני תשלומים חודשיים שווים שהראשון שבהם ביום 1.4.07 והוא יועבר לידי המתלוננת על פי הכתובת שתימסר על ידי התביעה בתוך 10 ימים.
המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן והלה ידווח לבית המשפט עם סיום עבודות השל"צ ובכל מקרה שבו הנאשם לא יבצען.
ניתנה היום כ"ג באדר, תשס"ז (13 במרץ 2007) במעמד הצדדים.