החלטה בתיק פ 448/01

השופט י' דר:

1.         ההליך

1.1        ביום 17.2.03, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בשני מעשי רצח, על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובשלושה נסיונות לרצח על פי סעיף 305(1) לחוק העונשין.הדיון התקיים בפני הרכב בראשות הנשיא (בדימוס) מ' לינדנשטראוס והשופטים ס' ג'ובראן ו-י' דר.

1.2        לאחר תגובת הנאשם לכתב האישום, בה ניתנה הודאת הנאשם, שמע המותב ראיות בדבר מצבו הפסיכיאטרי של הנאשם והעדיף את חוות הדעת מטעם המאשימה על פני חוות הדעת מטעם ההגנה.

לאחר שמיעת טעונים לעונש, גזר המותב על הנאשם שני עונשים של מאסר עולם שיצטברו זה לזה ועונש של מאסר בפועל לתקופה של 20 שנה, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

1.3        בערעור שהגיש הנאשם לבית-המשפט העליון קיבלו ב"כ הצדדים את הצעת ההרכב (הנשיא א' ברק [אב"ד] והשופטות ד' ביניש ו-מ' נאור) שהתיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי כדי לאפשר העדתו של פסיכיאטר. עוד נכתב:

"כל החומר יוצג בפני הפסיכיאטר. כל אחד מהצדדים יוכל לחקור את הפסיכיאטר על חוות דעתו. כן יוכלו הצדדים להביא ראיות נוספות הקשורות למצבו הנפשי של המערער. בסיום ההליך בפני בית-המשפט הוא יתן את החלטתו, אם יש בכל החומר שבפניו כדי לשנות את פסק דינו. החלטתו של בית-המשפט המחוזי תובא בפנינו. על פי תוכנה נחליט על אופן המשך הטיפול בערעור". (ע"פ 4473/03; החלטה מיום 28.12.03).

            עוד נכתב בהחלטה כי זהות הפסיכיאטר תקבע בהסכמה ובהעדר הסכמה, יקבע הפסיכיאטר על ידי ערכאת הערעור, שתהיה רשאית להעביר שאלה זו, עם הערות או בלעדיהן, להחלטת בית-המשפט המחוזי.

1.4        לאחר שב"כ הצדדים לא הצליחו להסכים על מינויו של פסיכיאטר, מינה בית-המשפט  העליון את ד"ר גוטמן. ד"ר גוטמן הגיש חוות דעת יחד עם תוצאות של מבחנים פסיכודיאגנוסטיים שנעשו לנאשם על ידי פסיכולוג קליני.

            ההגנה הגישה חוות דעת מטעמה שנעשתה על ידי ד"ר נפתלי.

המומחים נחקרו בבית-המשפט והצדדים הגישו סיכומים.

2.         העובדות

2.1        הנאשם, מארק שטרייטנר, הורשע על ידי ההרכב ברציחתה של אשתו המנוחה אורה שטרייטנר ביום 25.11.01. המנוחה היתה נשואה לנאשם מאז 1980.

באותו יום, בעקבות ויכוח בינו לבין המנוחה, שלף הנאשם סכין, שהחזיק על גופו, ודקר את המנוחה מספר פעמים, כאשר בגופה של המנוחה נמצאו שמונה פצעי דקירה ושלושה פצעי חתך. בעקבות דקירות אלו מתה המנוחה.

2.2        בנו של הנאשם, אייל, שהיה בזמן הארוע כבן 19, שמע את צעקותיה של אמו המנוחה. הוא יצא מחדרו ואז דקר אותו הנאשם פעמים רבות בחזהו ובבטנו. לאחר מכן נכנס הנאשם לחדרו של אייל, שם ישן חברו של אייל, שחר נמר. הנאשם דקר גם את שחר בבטנו, בחזהו, בצווארו ובידו.

2.3        לאחר שהנאשם דקר את המנוחה, את אייל ואת שחר, יצא מדירתו ועלה לדירת שכניו, צבי אדלשטיין ודוד אדרי. צבי פתח את הדלת, והנאשם דקר אותו בחזהו. דוד, שניסה למנוע בעד הנאשם להמשיך במעשיו, נדקר בגבו על ידי הנאשם. דוד אדרי ניסה להמלט, אולם הנאשם דלק אחריו והצליח לדקור אותו שוב במותן. דוד הצליח להסתתר בחדר השירותים ולסגור את הדלת, לאחר שהנאשם ניסה למנוע זאת בעדו.

2.4        צבי אדלשטיין, שנדקר כאמור בחזהו, נמלט לרחוב והנאשם בעקבותיו. צבי הצליח לאחוז את להב הסכין בידו, ובכך מנע מהנאשם לדקור אותו. הנאשם בשפלותו הרבה הבטיח לצבי שאם הוא יעזוב את הסכין, יעשה כן גם הנאשם, כשהוא מוסיף "מספיק מה שעשיתי לך". אז הרפה צבי אדלשטיין מהסכין, והנאשם הניח אותה, אולם מיד לאחר מכן הרים הנאשם את הסכין ודקר את צבי כ-13 דקירות, ואלו הביאו למותו של צבי אדלשטיין ז"ל, צעיר בן 25 במותו.

3.         ראיות נוספות

3.1        ד"ר יעקב גוטמן, המומחה שמונה על ידי שופטי הרכב הערעורים, משמש כמנהל החטיבה לפסיכיאטריה משפטית ומנהל מחלקה במרכז הרפואי לבריאות הנפש "אברבנאל". בחוות הדעת (מוצג א') הגיע ד"ר גוטמן למסקנה כי בעת ביצוע העבירה