החלטה - נאשם 2
א. כתב האישום:
1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות שעניינן החזקה, הפצה ומכירה של תרופות ללא רשות בעל הסימן הרשום, שלא באמצעות מוסד מוכר לשיווק התרופה ובדרך רשלנית שיש בה לסכן חיי אדם, עבירות על פקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972 (להלן "פק' סימני מסחר") עבירות על חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "חוק העונשין") ועבירה
על סעיף 47ב לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981 (להלן פק' הרוקחים").
על פי כתב האישום הנאשם 1 היה בעל חנות "ארוס" והנאשם 2 עבד בחנות. הנאשם 1 סיפק לנאשם 2 מדי כמה ימים כדורי ויאגרה המפרים את סימני המסחר הרשומים Pfizer ו-Viagra, הנאשם 2 מכר בחנות את הכדורים המפרים וכך, שניהם נושאים באחריות למכירתם והפצתם של הכדורים המפרים.
2. בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם 2 (להלן "הנאשם") בעובדות המפורטות בכתב האישום אך טען כי במועדים נשוא כתב האישום ידע על כך שהכדורים הנמכרים הינם כדורים מזויפים.
בהמשך העלה ב"כ הנאשם שורה של טענות נוספות, אשר יפורטו להלן.
ב. טענות ב"כ הנאשם:
- הטענה הראשונה היא טענה מקדמית ולפיה יש לבטל את כתב האישום בשל קיום "הגנה מן הצדק". טענה זו מתבססת על שני טעמים: האחד, כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר, הנאשם נחקר בחודש יוני 2003, החקירה הסתיימה בחודש ספטמבר 2003, כתב האישום הוגש ביוני 2006, דהיינו כשלוש שנים לאחר סיום החקירה.
הנאשם פנה, ביום 9/6/03 למשטרה בבקשה כי יידעו אותו על סגירת התיק (נ/2). ביום 23/6/03 המשטרה השיבה כי לאחר סיום החקירה יועבר חומר החקירה לרשויות התביעה, ואם יוחלט שלא להעמידו לדין, ישלח לו על כך אישור (נ/3).
בשל חלוף הזמן סבר הנאשם כי תיק החקירה כנגדו נסגר ועל כן הגשת כתב האישום לאחר תקופה כה ארוכה יש בה משום
"פגיעה קשה בתחושת הצדק ובתחושת הדרך הנכונה שרשויות צריכות לנהל" (עמ' 10 ש' 10-11 לפרוטוקול).
אשר על כן, על בית המשפט לקבוע כי ה"סחבת" והשיהוי בטיפול בתיק מצדיקים את ביטול כתב האישום בשל הפגיעה בנאשם: הנאשם המשיך בחייו הרגילים, ניהל אורח חיים נורמטיבי במהלך כל השנים שחלפו ובשל ההליכים המתמשכים המתנהלים נגדו נפגעה זכותו ויכולתו לקבל אישור לשמש כמנהל מטווח.
2. הטעם השני בשלו יש לבטל את כתב האישום מקורו בטענה לאפליה שבבסיסה אכיפה בררנית. שכן כנגד חשוד נוסף בארוע, מי ששימש כשליח והעביר את כדורי הויאגרה המפרים ללקוחות, לא הוגש כתב אישום.
מעמדו של הנאשם הוא כמעמד אותו שליח, אין הסבר סביר להחלטה להעמיד לדין את הנאשם ואת השליח לפטור ועל כן, גם מטעם זה על בית משפט להורות על ביטול כתב האישום.
- שלישית, כתב האישום, בנוסחו, אינו מתאר את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, לא קיימת בכתב האישום התייחסות למצבו הנפשי של הנאשם וכך נעדר רכיב מודעות הנאשם לרכיב הפיזי של העובדות בעבירה.
בשלב דיונים זה תיקון כתב האישום אינו מהלך תקין מאחר והנאשם השיב לאישומים.
- בסיום טיעוניו מודיע ב"כ הנאשם בזו הלשון:
"בשלב זה אני מוכן לוותר על הטענה של "הגנה מן הצדק", לצורך ביטול כתב האישום ואני שומר על זכותי להעלות טענה זו במסגרת הטעונים לעונש כשאבקש שלא להרשיע את הנאשם" (פרט' עמ' 11 ש' 12-14).
ג. תשובת התביעה:
ב"כ המאשימה מבקש לדחות את כל הטענות.