1. בפניי בקשה שהגישה המאשימה להורות על מינויו של מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה על מנת שיחווה דעתו בדבר מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשים נשוא כתב האישום.
2. בקצרה אציין כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) + (2) לחוק העונשין, תשל"ז-1978.
על פי כתב האישום נטען כי ביום 8.6.03 סמוך לשעה 10:30 דקר הנאשם את המתלונן, בעזרת סכין מטבח שהיתה בידו.
3. עם הגשת כתב האישום המקורי (ת.פ. 262/03) ומשעלה חשש לגבי מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשה 'מינה בית המשפט, כב' השופט אלרון, את ד"ר מירז, מהמרכז הרפואי ע"ש פליגלמן (מזרע) Fמומחה מטעמו. ד"ר מירז המציא את חוות דעתו מיום 6.8.03 (סומנה נ/3) ובה ציין:
"
לדעתינו בעת ביצוע המעשה המיוחס לו פעל מתוך מצב פסיכוטי עם תפיסת מציאות לקויה ושיפוט לקוי.
עדיין במצב פסיכוטי חריף ואינו מסוגל לעמוד לדין. זקוק לטיפול פסיכיאטרי במסגרת אישפוז".
4. בעקבות קבלת חוות דעתו של ד"ר מירז הורה בית המשפט, מכוח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, לאשפז את הנאשם בבית חולים.
5. הנאשם אושפז בבית החולים שער מנשה ביום 18.8.03. ביום 3.2.04 שלחו מנהלת המחלקה בה אושפז הנאשם, הד"ר פובר, ביחד עם הרופאה המטפלת, ד"ר זברסקי, חוות דעת לועדה הפסיכיאטרית המחוזית. בחוות הדעת ציינו כי הגיעו למסקנה שהנאשם אינו סובל ממחלת נפש אלא רק מהפרעת אישיות דיסוציאלית. בחוות דעתן הדגישו כי הנאשם אינו זקוק לאישפוז פסיכיאטרי ולכן המליצו לשחררו לחדש את ההליכים כנגדו (ת/11).
לאחר דיונים שונים בפני הועדה המחוזית שוחרר הנאשם וההליכים כנגדו חודשו עם הגשת כתב האישום הנוכחי מיום 15.6.04.
6. עם חידוש ההליכים כנגדו חזר הנאשם וטען, באמצעות באת כוחו דאז, עו"ד גב' פוליטיס, כי בעת ביצוע העבירה לא היה בר-עונשין. לאחר שעו"ד פוליטיס השתחררה מהייצוג שינה הנאשם תשובתו וטען כי אינו חולה. לדבריו, הוא טען לאי-שפיות, על פי המלצתו של עו"ד לוי, שייצגו בהליך המקורי (פרוטוקול מיום 12.9.04). עם העברת הייצוג לעו"ד בולוס, בא כוחו הנוכחי של הנאשם, נמסר בשמו כי הנאשם לא יטען כי אינו בר-עונשין בשל מחלת נפש אלא יכפור בעובדות (פרוטוקול מיום 10.10.04). למרות זאת, בישיבה מיום 18.10.04 שינה הנאשם שוב את תשובתו לכתב האישום וחזר וטען כי בעת ביצוע המעשה סבל ממחלת נפש ולכן הינו פטור מאחריות כאמור בסעיף 34ח' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
7. לאור עמדה אחרונה זו נשמעו עדויות ביחס למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשה. כמו כן נחקרו ד"ר פובר וד"ר מירז. עם סיום עדותם הוגשה הבקשה הנוכחית.
8. מחקירת המומחים עולה כי ד"ר פובר מסרה חוות דעתה רק על סמך ההתרשמות מהנאשם במהלך האישפוז. בפניה לא עמדו כל העדויות בדבר התנהגותו טרם האירוע ובמהלכו, אם כי עמדה בפניה חוות דעתו של ד"ר מירז וכן נתונים שנאספו מבני-המשפחה.
ד"ר פובר חזרה בעדותה וציינה כי אינה סבורה שהנאשם חולה במחלת נפש, לא כל שכן אינו חולה בסכיזופרניה פרנואידית. להערכתה לא ניתן להניח שמדובר רק ברמיסיה של המחלה או בהסתרת המחלה. ד"ר פובר הדגישה כי הנאשם שהה במחלקה כ-10 חודשים במהלכם הופסק הטיפול התרופתי ולמרות זאת לא ניצפו סימנים למצב פסיכוטי. חשוב לזכור שד"ר פובר לא התייחסה מפורשות למצבו של הנאשם בעת ביצוע העבירה אם כי מדבריה ברור כי לדעתה הוא אינו חולה נפש ולכן גם לא היה חולה בזמן האירוע.
9. ד"ר מירז חזר בחקירתו על הערכתו כי הנאשם סבל ממחלת נפש בזמן ביצוע העבירה. ד"ר מירז ציין כי לעיתים בשל טיפול שמקבל החולה סימני המחלה הולכים ויורדים ורואים רק את רמת האישיות שלו. לדבריו יש אפשרות שזו הסיבה להבדלים בין חוות דעתו לזו של ד"ר פובר. ד"ר מירז הוסיף כי להערכתו יש יתרון למי שבדק את הנאשם קרוב יותר לזמן האירוע. ד"ר מירז העריך כי האבחנה של סכיזופרניה קיימת גם כיום אך סייג דבריו בכך שלא בדק את התובע לאחרונה.
10. ככלל בית המשפט הממנה מומחה מטעמו לא ימהר למנות מומחה נוסף או מומחה אחר תחתיו, אלא אם נתגלה פגם ממשי בחוות הדעת, בבדיקות, במידע שנמסר למומחה וכו'. לא זה המקרה שבפניי, שהרי אין טענה כי נפל פגם כלשהו בחוות דעתו של ד"ר מירז.
עם זאת; עשוי בית המשפט למנות מומחה נוסף, מקום שבלבו ספקות לגבי מימצאי חוות הדעת שבפניו. ספקות אלו עשויות לנבוע מחוות דעת אחרת או מנתונים חדשים שהובאו בפניו (רע"א 7551/01,
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור טלי, דינים עליון, סב 826).
11. מינוי מומחה נוסף אין פירושו הטלת דופי במומחים שמסרו חוות דעת בפני בית המשפט. כמו כן אין פירושו שבית המשפט יעדיף, בכל מקרה, את חוות דעתו של המומחה הנוסף. מטרת המינוי של מומחה נוסף הינה להבהיר סוגיות שלא הובררו על ידי המומחים ולהסיר ספקות שהתגלו.
12. כפי שראינו כל אחד מהמומחים בדק את הנאשם במועד אחר, ובנסיבות אחרות. ד"ר מירז מסר חוות דעת לאחר הסתכלות על פי הוראת בית המשפט, הן לעניין כשירותו של הנאשם לעמוד לדין והן ביחס למצבו בעת האירוע. לעומתו ד"ר פובר מסרה חוות דעתה לועדה הפסיכיאטרית לשם הערכת הצורך בהמשך החזקתו באישפוז. עם זאת קיימת סתירה בולטת בין הערכותיהם. יש לזכור כי לד"ר מירז יתרון הנובע מכך שבדק את הנאשם סמוך לאירוע. מאידך הנאשם שהה במחלקתה של ד"ר פובר תקופה ארוכה ביותר. יש לזכור גם כי בפני כל אחד מהמומחים עמדו מסמכים ונתונים שונים.
עוד אציין כי גם בבית המשפט היתה עמדת הנאשם בלתי עקבית וכפי שציינתי לעיל באי כוחו שינו את תשובתו לכתב האישום ולעניין היותו בר-עונשין מספר פעמים.
