החלטה בתיק פ 2133/08

בפני שתי בקשות. ב"ש 3990/08 עניינה עיון חוזר בהחלטתי מיום 9.12.07 בב"ש 10141/07 שם הוריתי על שחרור המשיב בתנאים וכן ב"ש 3991/08, בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"]. הבקשות אוחדו ונשמעו בב"ש 3991/08.

במאמר מוסגר יצויין כי בתיק היה הליך קודם שבוטל ובמסגרתו בחודש מאי 2007 שוחרר בתנאים מגבילים בהם הגבלת שהותו של המשיב לאזור המצוי צפונית לקרית גת.

ב"ש 3990/08

ב"ש 10141/07 הוגשה במסגרת תיק עיקרי ובו יוחסו למשיב עבירות של סחיטה באיומים, פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית, תקיפה ואיומים.

ברקע הדברים נטען כי בין המשיב למתלוננת ל.ח. (להלן: "המתלוננת") היה קשר רומנטי שהחל משנת 2004 ועד לתחילת שנת 2007. המתלוננת הינה מזכירתה של ראש מועצת מצפה רמון גב' פלורה שושן. נטען כי למשיב יריבות פוליטית עם גב' שושן ועם בעלה שהיה ראש המועצה לפניה.

נטען כי המשיב הטריד את המתלוננת תוך שהוא מנסה להיפגש עמה ולהניעה לנצל תפקידה לשם פעילות פוליטית כנגד גב' שושן. מאוחר יותר נטען כי המשיב תקף את המתלוננת. כן נטען כי המשיב נקט באיומים כנגד גב' שושן והמתלוננת בפגישה במשרדה של גב' שושן.

במסגרת דיון מיום 9.12.07 אישרתי תנאי ערובה שהיו ערבויות צד שלישי, ערבות עצמית, הפקדה כספית, איסור יצירת קשר עם המעורבים, מניעה מלהגיע לבניין המועצה במצפה רמון אלא אחת לשבועיים תוך התראה מראש באמצעות פקס שישלח שעתיים לפני כל ביקור. המבקשת הגישה את ב"ש 3990/08 שהינה בקשה לעיון חוזר בב"ש 10141/07 בשל הפרת תנאי הערובה.

ב"ש 3991/08

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הטרדת עד, איומים, תקיפת עובד ציבור, מעשה פזיזות ורשלנות, חבלה במזיד והפרת הוראה חוקית. 

ברקע הדברים אירוע מיום 30.3.08. במועד זה ביקרה גב' שושן בבי"ס בה לומדת בתו הקטינה בת 11.5 של המשיב (להלן: "הקטינה"). במהלך הביקור ירקה הבת לעברה של גב' שושן. בעקבות האירוע הגיע המשיב לביה"ס בכעס, צעק על המנהלת, הפסיכולוגית והמזכירה ונטען כי בעט בסלעים שבמקום.

אציין כבר בשלב זה כי המשיב טען שהאירוע המתואר בכתב האישום מצטייר אחרת שכן לטענתו, גב' שושן תפסה את ידה של הקטינה וגרמה לה חבלה דבר המביא לכך כי כל ה"טריגר" לאירוע הינו מבחינת המשיב תקיפתה של בתו ע"י גב' שושן בביה"ס והגעתו של המשיב לבית הספר. 

נטען בכתב האישום כי בשעה 12:00 באותו יום וסמוך לאירוע, המתלוננת נהגה ברכבה של גב' שושן והחנתה את הרכב בחניית המועצה. הנאשם הגיע אף הוא למקום והחנה את רכבו בצמוד לרכבה של גב' שושן (משמאל) כך שיציאת המתלוננת הפכה כמעט בלתי אפשרית. כאשר הצליחה לצאת, נפלה מצלמתה מתחת למכוניתו של המשיב. באותו זמן גב' שושן פסעה לכיוון המועצה.

נטען כי המשיב צעד בעקבות גב' שושן ותקף אותה בכך שירק לרגלה ואיים עליה במבט מפחיד "זה הסוף שלך". מיד לאחר מכן שב לרכבו והבחין כי מנסים לחלץ מתחת למכוניתו את מצלמתה של המתלוננת. או אז, נכנס לרכבו וניסה לדרוס את המצלמה תוך סיכון אנשים.

נטען כי לאחר שלא צלחה דרכו של המשיב, ירד מהרכב ולקח את המצלמה מהאזרח שהיה במקום, שמעון אדרי וזרק אותה לרצפה וכתוצאה מכך גרם נזק למצלמה. נטען כי באותה עת איים על המתלוננת באומרו "חכו חכו זה הסוף שלכם" ואז נמלט מהמקום. 

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לעיוני תיק החקירה ועל פיו טענה ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסת למשיב. 

ב"כ המבקשת טענה, כי לנוכח העבירות בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקשה להיעתר לבקשתה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מנגד טען ב"כ המשיב הן לעניין העדר ראיות לכאורה ועילת מעצר והן לעניין קיומן של חלופות מעצר וביקש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים. אתייחס להלן לטענות הצדדים.

ראיות לכאורה

עיינתי בחומר החקירה. כתב האישום למעשה מתבסס על עדויותיהן של גב' שושן והמתלוננת.  

שמעון אדרי הינו עד לניסיון של חילוץ המצלמה. עד זה טען כי המשיב נסע קדימה ואחורה שלוש פעמים בג'יפ שלו. העד טען כי המשיב היה עצבני ותוך שהוא חשב שמדובר בסכסוך בן בני זוג. עד זה ראה את המשיב זורק את המצלמה לכביש. העד לא שמע את האיום הנטען על המתלוננת.

אציין כי הופניתי לזכ"ד של השוטר שמעון רוימי אשר בו צוין כי העד שמעון אדרי לא היה מוכן למסור עדות ולא רצה להיות מעורב. דברים דומים ציינה גם המתלוננת בעדותה.

משה כהן עובד בהיפר הצמוד לבנין המועצה. עד זה ראה את נפילת המצלמה ואת המשיב המנסה לפגוע במצלמה. בשלב מסוים כאשר המשיב נסע לאחור הרים העד שמעון את המצלמה. ואז המשיב זרק את המצלמה. עד זה ציין כי תוך כדי נסיעה המשיב סיכן את העד שמעון. עד זה לא שמע את המשיב מאיים על המתלוננת.