1. בפני בקשה לפסילתי מלהמשיך ולדון בתיק זה, בו מיוחסות לנאשמים מספר עבירות בניגוד להוראות חוק מס ערך מוסף ולתקנות מתקנותיו.
2. כתב האישום הוגש בתאריך 7.1.04. בהתאם לאמור בכתב האישום, הנאשמת הינה חברה פרטית החייבת בהגשת דו"חות למע"מ, והנאשם היה במועדים הרלבנטיים מנהלה הפעיל של הנאשמת. המחדל נשוא כתב האישום הינו בהגשת דו"חות מע"מ באיחור, החל מדו"ח ינואר 2003 ועד יוני 2003, ואי הגשת דו"חות מע"מ נוספים, החל מיולי 2003 ועד נובמבר 2003. הוראות החיקוק, כמצויין בכתב האישום, הינן 11 עבירות בניגוד לסע' 117(א)(6) לחוק מע"מ, וככל שהדבר נוגע לנאשם, יחד עם סעיף 119 לחוק.
בישיבה הראשונה התייצב הנאשם בשמו ובשם הנאשמת ללא ייצוג, וביקש דחיה להסרת המחדלים, דהינו, הגשת יתרת הדו"חות שלא הוגשו. בקשתו נענתה בחיוב. בישיבה הבאה, היו הנאשמים מיוצגים ע"י עורך דין, ושוב נשמעה בקשת דחיה, ושוב - לשם הסרת החדלים. גם הפעם נענה בית המשפט לבקשה. בשלב זה הוגש כתב אישום מתוקן בגין הפרות נוספות של החובה להגשת דו"חות מע"מ, וזאת עד לחודש נובמבר 2003. בכתב האישום המתוקן נפלה טעות ואין ספק כי מדובר בהשמטה בלתי מכוונת, שמקורה בהיסח דעת מנסח כתב האישום המתוקן או מדפיסו ומרשימת הוראת החיקוק נשמט סע' 119 לחוק מע"מ, הדובר באחריותו של המנהל בפועל, כאורגן החברה, למחדלי החברה שבניגוד להוראות חוק מע"מ.
בישיבה השלישית כבר הופיע עו"ד אורדן כבא כוח הנאשמים.
בישיבת יום 6.6.05, הישיבה הראשונה בפני, חזר עו"ד אורדן ועתר לדחיה נוספת ובקשתו נענתה. בישיבת יום 3.11.05 הופיע עו"ד אורדן אך הנאשם לא טרח להגיע. שוב נשמעה בקשת דחיה ונטען כי הנאשם יצליח, בתוך זמן קצר ביותר, לממש נכס מקרקעין ובתמורת המימוש ישולמו כל חובותיו למע"מ. וגם הפעם, בפעם החמישית, נדחתה ההקראה, מתוך הבנה למצוקה לה נקלע הנאשם, כשברור לנציג מע"מ ולבית המשפט כי כוונת הנאשמים הינה להסיר את מחדליהם, שאז, כידוע, יתכן וההליכים יסתימו בקנס מנהלי ומכל מקום, עמדת המאשימה לעונש משתנה והופכת למקלה עם הנאשמים שסילקו את חובותיהם כלפי שלטונות המס.
על אף כל זאת, עדיין המשפט נדחה, לבקשת הסנגור, לפחות עוד פעמיים, והפעם בגין אישפוזו של הנאשם וטיפולים רפואיים שעבר. בית המשפט רשם לפניו, מפי הסנגור, כי הנאשמים אינם כופרים בעובדות כתב האישום.
במועד הדיון הבא, בתאריך 28.06.06, על אף שהמועד הודע בישיבה הקודמת לעו"ד אורדן, לא התייצבו לא הנאשם ולא בא כוחו. הדיון נדחה ליום 4.10.06. וגם דיון זה נדחה, בגין אי הופעת עו"ד אורדן, ובהקשר זה הוטלו עליו הוצאות אישיות לאוצר המדינה, כמפורט בהחלטתי שבסיום ישיבה זו. בהמשך נעתרתי לבקשה להקטנת סכום ההוצאות, וזאת לפנים משורת הדין. ועתה הגיע הדיון בתיק זה לישיבת יום 14.11.06.
3. בישיבה זו התקיימה, סוף סוף, הקראת כתב האישום, כשהנאשמים מיוצגים על ידי עו"ד אורדן. תגובת הנאשם לכתב האישום היתה כדלקמן:
"אני הייתי מנהל נאשמת 1. מדובר על 16 דוחות שלא הגשתי. אני מודה שלא הגשתי הדו"חות ואין לכך הסבר. לא היה לי כסף לשלם את הדו"ח".
בהמשך לכך נרשמה הכרעת הדין, בהתאם להוראות החיקוק המופיעות בכתב האישום המתוקן.
רק בשלב זה, תוך כדי הקראת הכרעת הדין והקלדתה, הבחין בית המשפט בטעות שבהשמטת סע' 119 לחוק מע"מ מהוראות החיקוק בכתב האישום המתוקן. בית המשפט העיר על כך לתביעה, אשר אינה מיוצגת על ידי עורך דין אלא על ידי עובדת מע"מ הנושא הסמכה לשמש כתובע. התובעת ביקשה לתקן את כתב האישום בהוספת סעיף 119 הנ"ל להוראות החיקוק. עו"ד אורדן התנגד לבקשה, ובהחלטתי קבעתי כי הכרעת הדין מבוטלת, כתב האישום מתוקן כמבוקש ותתקיים הקראה נוספת. ב"כ הנאשם ביקש דחיה, לשקול את המשך ההליכים לאור החלטתי זו, ושוב נענתה בקשתו, ובדיון האחרון טען עו"ד אורדן לפסילתי מלהמשיך ולדון בתיק זה והוסכם שבקשתו תוגש בכתב. בתאריך 11.12.06 הוגשה בקשתו ולהלן החלטתי בבקשה, וכבר כאן המקום לציין כי טוב וראוי היה שבקשה זו כלל לא היתה נשמעת.
4. בסע' 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), נאמר כדלקמן: -
"(א) בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".
טענת ב"כ הנאשמים הינה כי החלטתי מתאריך 14.11.05, כמפורט דלעיל, מלמדת על
"משוא פנים בניהול המשפט", כך שדעתי על תוצאות המשפט - כבר "נחרצת ונעולה", כאמור בסע' 4 לבקשתו.
אין בבקשה זו כל ממש.
נראה לבית המשפט כי הנאשמים ובא כוחם ביקשו להבנות מהשמטת סע' 119 הנ"ל מהוראת החיקוק, על אף שברור לכל כי מדובר בטעות סופר בניסוח או בהדפסת כתב האישום המתוקן, ולטעון, לאחר שלב הכרעת הדין, כי הכרעת הדין יכולה לעמוד רק נגד החברה הנאשמת אך לא כנגד הנאשם, המנהל. כדי להניח את דעת הסנגור, גם בשלב זה כשהיתה נשמעת בקשה לתקן את כתב האישום ואת הכרעת הדין, הבקשה היתה מתקבלת, באשר תיקון כתב אישום יעשה "בכל עת", כאמור בס' 92(א)
לחסד"פ, וההליך הפלילי אינו משחק וזכויות וחובות נאשמים לא תחתכנה לאור טעויות סופר במסמכים, אלא לגופו של ענין.
מכל מקום, אם סבור ב"כ הנאשמים כי טעה בית המשפט החלטתו זו, תרופתו הינה בערעור ואין מדובר בפסילה מחמת "משוא פנים". הרי אין לבית המשפט כל ענין אישי בתוצאות המשפט, אין לו כל היכרות עם הנאשמים וכל ענינו הוא לנהל משפט צדק, וצדק צריך להעשות בהתחשב באינטרס הציבור המיוצג, במקרה זה, על ידי המאשימה.
ב"כ הנאשם נכשל שוב במעשיו, ועל אף שהגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול ובה ביקש לצרף לפרוטוקול דברים שכביכול נאמרו על ידי במהלך הדיון, בקשתו נדחתה ולמרות דחיית בקשתו חוזר ב"כ הנאשמים ומבסס את בקשת הפסילה, בחלקה, על הדברים שכביכול נאמרו אך אינם בפרוטוקול הדיון. התנהגות זו אינה התנהגות ראויה לעורך דין.
ב"כ הנאשמים אף מתרעם בבקשתו על השימוש במונח ל"הרשיע" בדברי בית המשפט, במקום במונח "להאשים", וגם במובן זה טעות בידו, כאשר בשלב מתן הכרעת הדין. לאחר שנשמעה ונרשמה הודאתו של הנאשם, בשמו ובשם הנאשמת בעובדות בכתב האישום, המונח הראוי והנכון הוא בהרשעת הנאשם.