החלטה בתיק פ 1151/04

בתום הבאת ראיות מטעם המאשימה טען בא כוח הנאשם כי אין להשיב לאשמה וזאת לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום ממנו עולה התמונה הבאה:

א .         אולג בורץ (להלן - אולג) והנאשם היו, במועד הרלוונטי לכתב האישום, אסירים

בבית סוהר שטה באגף מס' 6 בתא מס' 4 (להלן - התא). בתא הוחזקו הנאשם ואולג בלבד.

ב .         ביום 8.4.04 בסמוך לשעה 18:05, עת שהו הנאשם ואולג לבדם בתא, דקר הנאשם

את אולג באמצעות סכין מאולתרת מס' רב של דקירות בחלקי גופו השונים. הנאשם דקר את אולג בבטנו וגרם לו לפצע דקירה חודר לתוך חלל הבטן שגרם לפגיעה בכבד. כן דקר הנאשם את אולג ארבע דקירות בחזה וכן במותנו השמאלית. בנוסף דקר הנאשם את אולג דקירות עמוקות באפו ובירכו השמאלית וגרם לפצעים בעכוזו ובחזהו.

ג .          בעת שהגיעו סוהרים לתא, דחף הנאשם את אולג, הפילו על הרצפה ונמלט לתא

אחר.

ד .         בעקבות הפציעות שפורטו לעיל, הובהל אולג לבית החולים שם נותח ובוצעו לו

כריתה של כיס המרה, נקזים בבית החזה ומתחת לכבד ונתפרו חתכים באפו, גבו ובירכו השמאלית.

2.         העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום הן חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף

329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן - חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3.         כאמור, לאחר שתמו עדויות המאשימה, טען ב"כ הנאשם, כי אין מקום להשיב לאשמה

ויש לזכות את הנאשם. לטענתו, הביאה התביעה בפני בית המשפט ראיות נסיבתיות בלבד. לאור מחדלי החקירה, המתבטאים בעיקר באי הבאת הנפגע אולג לעדות ובאי-לקיחת טביעות אצבע על הסכין המאולתרת (הדוקרן), אין באפשרות בית המשפט להגיע למסקנה ההגיונית האחת והיחידה שהנאשם הוא זה שדקר את אולג (הנפגע).

4.         ב"כ התביעה התנגד לטענת ב"כ הנאשם ובקש לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.

5.         דיון

המסגרת הנורמטיבית של טענת "אין להשיב לאשמה".

סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע לאמור:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין; הוראות סעיפים 182 ו- 183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה".