החלטה בתיק פשר 1398/02

מונחת בפני בקשתה של גב' חגית הורוביץ, כי אורה למנהליו המיוחדים של הבנק למסחר ליתן המלצתם לבנק ישראל לשלם לה כספים מכח הערבות שניתנה ללקוחות הבנק למסחר. המנהלים המיוחדים וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לבקשה, וזאת בשל חשדות כנגד המשיבה, כי קיימים קשרים בינה לבין משפחת מקסימוב. ראשיתם של החשדות היה במכתב אנונימי שהתקבל בעניינה של המשיבה, דבר שהוביל לחקירה בעניינה. לטענת המשיבים, כשלה המשיבה מליתן אסמכתאות מספקות לאחת התנועות בחשבונה, ואי לכך לא הוסרו החשדות בעניינה. אי לכך, מוסיפים המשיבים וגורסים, לא ניתן להמליץ לבנק ישראל לשלם לה מכח הערבות, עד אשר תמוצה החקירה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         אין חולק כי ערבות בנק ישראל, כטענת הכנ"ר, הינה "הליך חוץ פירוקי", אשר לא היה נשוא חוב שבדין. אי לכך, רשאי היה בנק ישראל לקבוע דרכים לתשלומה ולקבוע לה מגבלות וחריגים - צעדים בהם אכן נקט.

אלא מאי? על בנק ישראל, כמוהו ככל רשות מנהלית, להפעיל את סמכויותיו בתום-לב, בסבירות ובאופן אשר ישמור על שיוויון והגינות. מכח קל וחומר, חלים דינים אלו על המנהלים המיוחדים - וזאת הן מתוקף היותם במידה רבה שלוחיו לצורך בדיקת וסינון תביעות לקוחות הבנק למסחר, והן מכח היותם בעלי תפקיד מטעם בית המשפט, המחוייבים מעצם תפקידם לרמה מוגברת של תום לב, חובת אמון וחובת זהירות כלפי צדדי ג' הבאים במגע עם הליך חדלות הפרעון.

יוצא, כי אמנם אין חולק על זכותו של בנק ישראל לקבוע מגבלות וחריגים לערבות, ועל זכותם וחובתם של המנהלים המיוחדים לאכפם, אלא שמרגע שנקבעו אותם תנאים ומגבלות, יש להפעילם באורח שיוויוני וסביר, ותוך איזון חובותיהם של בעלי התפקיד כלפי הבנק עם זכויותיהם של לקוחות הבנק - צורך בו מודים אף המנהלים המיוחדים בפה מלא.

2.         בענייננו, הרי שאין ספק כי היה וימצאו המנהלים המיוחדים כי פלוני קשור למעשי המעילה שנעשו בבנק למסחר, הרי זכותם וחובתם שלא לאשר לו תשלום מן הערבות, וזאת מכח החריג המתאים בערבות עצמה. זאת ועוד; במידה ומתעוררים חשדות לגבי אחד הלקוחות, הרי שחובה על המנהלים המיוחדים לחקרם, גם אם משמעות הדבר הינה עיכוב הטיפול בעניינו של אותו לקוח.

3.         חרף דבריה של המבקשת, נכונה אני להניח כי הממצאים שהתגלו בחקירה, וכן העובדה כי לא עלה בידה להמציא אסמכתאות מתאימות לאחת מהעברות הכספים בעניינה, הצריכו חקירה מקיפה והצדיקו את העיכוב בטיפול בבקשתה.

אלא מאי? אין בכל האמור לעיל, בכדי לאפשר מצב בו תוחזק המבקשת במשך שנים, בתור "חשודה נצחית", אשר מחד גיסא, אין היא זכאית לקבלת כספים, ומאידך גיסא, אין ניתנת בעניינה החלטה סופית, המבהירה לאיזה מחריגי הערבות "נפלה", ומדוע; חובתם של המנהלים המיוחדים, בסופו של יום, להשלים את חקירתם ולהגיע למסקנה סופית - לכאן או לכאן, וזאת לפי טיב ממצאיהם ונוסח חריגי כתב הערבות. זאת, כאשר במצב זה היתה עומדת למבקשת זכות לתקוף את ההחלטה בהליך המתאים, היה ועומדת לה עילה מתאימה לכך.

4.         אין ספק, כי החקירות הנערכות במסגרת פירוקו של הבנק למסחר הן מקיפות, ארוכות וסבוכות, ואין לצפות מן המנהלים כי ישלימו אותן בתוך חודשים ספורים - זאת במיוחד, משעסקינן בחשבונות עסקיים המכילים סכומים גדולים ונעשו בהן תנועות והעברות רבות. אלא, שמאז החלו המגעים בין הצדדים, חלפו למעלה משנתיים וחצי, כאשר נראה כי עניינה של המבקש נופל, במידה רבה "בין הכסאות", ולא ברור בידי מי מופקד המשכה של החקירה, ומתי.

5.         בנסיבות אלו, דומה כי צודק ונכון יהיה לקצוב למנהלים המיוחדים תקופה של שישה חודשים נוספים למצות את חקירתם בעניין זכאותה או העדר זכאותה של המבקשת לפי ערבות בנק ישראל, וליתן את החלטתם הסופית ו המנומקת בעניין זה, לפי טיב החומר והראיות שבידיהם. לכשיעשו זאת, תוכל אף המבקשת לשקול את צעדיה, היה ותוצאת ההחלטה לא תהיה מקובלת עליה - וכך אני מחליטה.

            אם בתום ששת החודשים לא תושלם הבדיקה, ויהא בידיהם חומר כדי לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להאריך התקופה, למותר לציין כי יוכלו להגיש בקשה בהתאם.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ג' בניסן, תשס"ה (12 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.