החלטה בתיק פש"ר 3060-09-09

בקשה להגדלת התשלום החודשי וביטול החלטה מיום 19.2.2011

בפני בקשה להגדלת צו תשלומים שהוגשה על ידי הנאמן ביום 27.6.2011 ובקשה לביטול החלטת בית משפט שהוגשה ביום 23.2.2012.

נוכח פרק הזמן עד למתן ההחלטה דנן, אסקור את התנהלות הצדדים: הבקשה הוגשה כאמור ביום 27.6.2011,ביום 27.6.2011 ניתנה כב' הרשמת, כתוארה אז, רבקה פוקס, החלטה כי לבקשה לו צורף אישור על מסירתה לחייב ועל כן ככל שלא יצורף  אישור מסירה, הבקשה תמחק. ביום 25.7.2011   הוגשה עמדת ב"כ הכונ"ר בתיק, אשר אמצה את עמדת הנאמן.ביום 10.8.2011 נתנה החלטת בית משפט כי משלא הוצג אישור על מסירת הבקשה לחייב - הבקשה נמחקת.

על אף האמור לעיל בנוגע למחיקת הבקשה, ביום 31.10.2011 הגיש החייב תגובתו לבקשה להגדלת התשלום החודשי וביום 2.11.2011 אף הגיש תוספת לתגובה.בהתאם, ביום 14.11.2011 וביום 14.12.2011 הוגשו תגובות הנאמן וב"כ הכונ"ר לתגובת החייב.ביום 2.1.2012 ניתנה החלטה המאפשרת לחייב לענות לדרישות בעלי התפקיד, להציג אישורים רפואיים וכל מסמך אחר. כן נתנה בהחלטה אפשרות לבעלי התפקיד לסכם עמדתם ככל שהחייב יגיש עמדתו.

ביום 15.1.2012 הוגשה תגובת החייב והנאמן הגיש עמדתו המסכמת ביום 15.2.2011.

לאור האמור בעמדת הנאמן ניתנה לחייב שוב הזדמנות להגיב בהתאם להחלטת בית משפט מיום 19.2.2012 אך ביום 23.2.2012 היגש הנאמן בקשה לביטול החלטה וטען כי מדובר בבקשה המתנהלת מאז נובמבר 2011 וכי יש לתן החלטה לגופו של עניין משהוגשה עמדתו המסכמת.

יובהר - במצב דברים זה, שוכנעתי כי אכן יש לבטל את החלטת בית משפט מיום 19.2.2012 ולתן החלטה בבקשה לגופה על סמך החומר המצוי בתיק ועל כן אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 19.2.2011.

לגופו של עניין:

הנאמן ביקש להגדיל את תשלומי החייב מסך של 600 ש"ח לחודש לסך של 1,000 ש"ח בטענה כי הדוחות המוגשים על ידי החייב אינם ממולאים כנדרש: החייב מדווח על הכנסתו בנטו (לאחר ניכוי דמי שכירות בסך 850 ש"ח),  מדווח דיווח נוסף על הוצאת דמי שכירות, מדווח על תשלומי מזונות בסכומים גבוהים מאלו בהם הוא מחויב ומציין הוצאות עבור דמי כיס וביגוד לביתו, כן לא מצרף החייב אסמכתאות שיתמכו בדוחותיו.

ב"כ הכונ"ר הצטרף לבקשת הנאמן.

החייב בתגובותיו מיום 31.10.2011 ומיום 2.10.2011 התחייב להגיש דוחותיו בהתאם לנדרש וציין את מצבו הנפשי הרעוע. החייב הזכיר את הליך גמילתו מסמים וציין כי המצאותו בהליך הפש"ר מסייעת בידיו לשקם את חייו וחושש כי הגדלת התשלום החודשי תצור עליו לחץ רב אשר יובילו בחזרה אל מעגל הסמים. החייב ציין כי הוא סובל מבעיית רקבון בשיניו וכי תגובתו התעכבה בשל נסיונותיו להשיג אסמכתא מתאימה שתאשר את עלות הטיפול שהוא צריך לעבור. ב"תוספת הדחופה"  שהגיש החייב, צרף החייב ההערכת מחיר על סך 40,000 ש"ח בעבור טיפול השיניים לו הוא נזקק ובקש להותיר את גובה התשלום החודשי על כנו תוך שהוא מציין כי בני משפחתו ירתמו גם הם להוצאות טיפול אלו.

ביום 14.12.2011 ב"כ הכונ"ר שב על עמדתו לפיה יש לדחות את הבקשה שכן למעט  הצעת המחיר אודות הטיפול לו נזקק החייב, לא צרף החייב כל אסמכתא המעידה כי אכן החל את הטיפול בשיניו ומכאן כי הוצאותיו החודשיות גדלו.  ב"כ הכונ"ר ציין כי החייב שתף פעולה עם ההליך באופן חלקי וכי על אף שהוא עומד בצו התשלומים, למעט דוח אחד, לא הגיש החייב דוחות כנדרש. הכונ"ר ציין כי ככל שהחייב יגיש אישור רפואי וכן דוחות כנדרש, תנתן עמדתו בהתאם.

החייב הגיש תגובה נוספת מטעמו ביום 15.1.2012 בה הציג בנוסף להצעת המחיר אודות הטיפול שעליו לעבור, אישור ממעסיקו, רשת מלונות אסטרל, בגין הלוואה על  סך של 7,000 ש"ח עבור טיפולי שיניים דחופים להם נזקק. החייב חזר על בקשתו שלא להגדיל את צו התשלומים בנסיבות אלו.

ביום 15.2.2012 שב הנאמן על עמדתו.

לאחר עיון בבקשה ושקילת עמדות הצדדים שוכנעתי כי אין מקום להענות לבקשה. 

אכן בקשה זו תלויה ועומדת זמן רב מידי מבלי שאיש מהצדדים התייחס למחיקתה על ידי בית משפט  ו"החייתה" על ידי תגובות הצדדים. עם זאת, בבוחני את הבקשה לגופה, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה יש להותיר את צו התשלמים על כנו, דהיינו בסך של 600 ש"ח.

מתגובות החייב ניכר כי הוא אכן מנסה לקיים אורך חיים נורמטיבי תוך עמידה בדרישות ההליך ובחובות המוטלות עליו מכח הליך זה.  החייב עומד בצו התשלומים וכעולה מתגובותיו מתחייב להגיש דוחות כנדרש. הלוואת המעסיק, הודעת החייב על הרתמות בני משפחתו לטובת שיקום שיניו ונוכח הצעת המחיר שהוצגה בפני, די בהם על מנת לבהיר כי החייב החל בטיפולים וניכר כי יש לאפשר לו להמשיך בהם. העלאת צו התשלומים בנסיבות אלו, עלול לסתום את הגולל על תהליך זה ומצאתי כי אינו ראוי בנסיבות העניין.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. צו התשלומים יעמוד על כנו.

החלטה זו נתנה בפועלי כרשמת.