החלטה בתיק פש"ר 235-07

            מבוא

1.         החייב הגיש מספר בקשות, וביניהן בקשה להפחתת התשלום החודשי, בקשה לביטול צו שניתן לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), האוסר על ביצוע דיספוזיציות בזכויותיו של החייב במקרקעין, וכן בקשה למתן צו הפטר.

2.         הבקשות הועברו לתגובות הנאמן והכנ"ר. מעיון בתיק עולה, כי הנאמן והכנ"ר נתנו תגובותיהם לבקשת החייב להפחתת התשלום החודשי והתנגדו לבקשת החייב.

            הן הנאמן והן הכנ"ר לא נתנו התייחסותם לבקשת החייב לביטול הצו שניתן מכוח סעיף 130 לחוק המקרקעין.

            באשר לבקשת החייב למתן הפטר, לא הוגשה תגובת הנאמן לבקשה ואילו הכנ"ר נתן עמדתו, לפיה יש לקבוע דיון בבקשת החייב למתן צו הפטר.

3.         להלן אדון בבקשות החייב אחת לאחת.

            בקשה להפחתת התשלום החודשי

4.         במסגרת הבקשה להפחתת התשלום החודשי, ביקש החייב להפחית את התשלום החודשי מסך של 2,000 ש"ח, כפי שנקבע בפסק הדין שהורה על הכרזתו, לסך של 500 ש"ח, בטענה שמצבו הבריאותי והכלכלי רעוע והכנסתו עומדת מאז חודש אפריל 2010 על סך של 3,800 ש"ח לחודש.

            לטענת החייב, אשתו ושניים מילדיו, שהינם קטינים, סמוכים עדיין על שולחנו, משכורתו הינה המשכורת היחידה ואין באפשרותו לשאת בתשלום החודשי שנקצב.

5.         הנאמן התנגד לבקשת החייב בטענה, כי לחייב פוטנציאל השתכרות העולה על שכר מינימום. החייב עבד בחברה של בנו, ח' עאוני לבניין בע"מ, בעקבות הסתבכותו הכלכלית ובמטרה לתעל את הכנסותיו, כאשר בפועל מי שניהל את החברה, קיבל את הפרויקטים ופיקח על ביצועם הינו החייב בעצמו.

            עוד נטען על ידי הנאמן, כי לא ניתן להאמין לחייב שהינו עובד אצל קרוב משפחתו בסכום של 3,800 ש"ח, לנוכח פוטנציאל השתכרותו, לאור העובדה שהחייב אינו מגיש דו"חות על הכנסות והוצאות ומשהחייב אף לא הגיש דו"ח מצב עסקים.

            עוד ציין הנאמן, כי מדובר בחייב עתיר נכסי מקרקעין, ואשר לגביהם נמנע החייב מלדווח לנאמן ולכנ"ר.

6.         במסגרת תשובה שהוגשה על ידי החייב טען החייב, כי הנאמן נמנע מלחקור את החייב על בקשתו בדיון שהתקיים ביום 21/10/10, והבהיר כי עצם העובדה שעלה בידי החייב לאתר כספים לצורך נסיעתו למצוות החאג' במכה ובמדינה, אין בה כדי לסתור את טענותיו ונימוקיו לעניין הבקשה להפחתת התשלום החודשי.

            כן צירף החייב ועל פי החלטת בית המשפט דו"חות חודשיים לחודשים יולי ועד דצמבר 2010, אליהם לא צורפו אסמכתאות ומהם עולה, לכאורה, כי הכנסותיו החודשיות של החייב עומדות על סך שנע בין 3,800 ש"ח ל-3,950 ש"ח לחודש.

7.         במסגרת תגובה נוספת שהגיש הנאמן נטען, כי החייב לא נתן הסברים במסגרת תשובתו מדוע אינו משלם ולו מקצת מהתשלום החודשי המושת עליו, ופיגוריו נכון לחודש מאי 2011 עמדו על סך של 6,000 ש"ח.

            עוד נטען במסגרת התגובה, כי השכר הנטען על ידי החייב אינו משקף את שכרו האמיתי או את פוטנציאל השתכרותו של החייב, שכן אין המדובר בפועל בניין פשוט, אלא בקבלן עתיר ניסיון, שכל חברה קבלנית תשמח להעסיקו תמורת שכר של 10,000 ש"ח ומעלה. לאור האמור טען הנאמן, כי אין בסיס לטענת החייב, לפיה הינו משתכר סך הנופל משכר המינימום ובוודאי שאין בשכר הנטען כדי לממן את הוצאות השוטפות של בני משפחתו, המונה אישה ושני ילדים הנסמכים על שולחן החייב.

            באשר למצבו הרפואי הנטען טען ב"כ הנאמן, כי החייב צירף אישור רפואי אחד המבוסס על תלונותיו, ואשר אין בו כדי להצדיק את היעדר מיצוי פוטנציאל השתכרותו של החייב.

8.         הכנ"ר סבור אף הוא שאין להיעתר לבקשתה חייב, אשר לא שיתף פעולה עם הנאמן, לא הגיש דו"ח עסקים, הגיש 8 דו"חות בלבד מתוך 23 דו"חות דו חודשיים וכן צבר פיגורים משמעותיים, כאשר מיום 03/10/10 לא משלם החייב תשלומים חודשיים כלל ויכולת השתכרותו גבוהה יותר.

            עוד ציין הכנ"ר, כי החייב בעל נכסי מקרקעין בהיקף לא מבוטל, אישורים רפואיים שהוגשו וניתוח שעבר החייב בעינו אינם מצדיקים את ההכנסה הנמוכה הנטענת, כאשר החייב עובד אצל בן משפחתו, מדווח על הכנסה נמוכה בעוד שהכנסתו גבוהה בפועל מהמוצהר, וכל זאת כדי לחמוק מתשלומיו לנושים.