מבוא
1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי הכנ"ר ביום 15/05/12, לעיון מחודש בהחלטה שניתנה על ידי ביום 01/04/12, ולפיה נעתרתי לבקשת החייב למתן צו הפטר.
לטענת הכנ"ר, החסירה ההחלטה
"ממצא משמעותי ומהותי מטענת הכונ"ר
באשר לתחולתה של הלכת השיתוף בין החייב ובת זוגתו בנוגע לנכס המגורים" ואשר נזכרה בהודעת הכנ"ר מיום 08/05/12. פועל יוצא, לטענת הכנ"ר, כי
"השמטת הפרט המהותי בשוגג בנוגע לתחולת הלכת השיתוף, הביא את כב' בית המשפט כ'אפקט הדומינו, מאחר שדבר נובע מדבר - לשרשרת טעויות ביחס לטיעוניו של החייב באשר לנכס ובסופו של דבר למסקנה השגויה כי החייב הזים את טענות הכונ"ר (סע' 10 רישא להחלטת ההפטר) וכי אין תועלת לנושים מהמשך הליכי הפש"ר".
עוד טוען הכנ"ר, כי נפלו טעויות ושגגות נוספות בהחלטה, ואלה פורטו במסגרת בקשת הכנ"ר אחת לאחת, כמפורט בסעיפים 35-47 להחלטה, ובאופן שהכנ"ר השיג על מרבית קביעות ההחלטה מיום 01/04/12 בדבר מתן הפטר לחייב.
ב"כ הכנ"ר טען בבקשתו, כי בפני בית המשפט הונחה התשתית העובדתית המספקת לתחולתה של חזקת השיתוף לגבי דירת המגורים, המצויה ברחוב הנשיא 4 בחדרה, על כן יש לדחות את בקשת החייב למתן הפטר ולהורות על מינוי של נאמן, אשר יפעל למימוש הזכויות בנכס ויוכל לסייע לחייב להגיש הצעה כספית על בסיס חלקו של החייב בנכס, תוך התחשבות במצבו הרפואי של החייב.
2. החייב מתנגד לבקשה, ובתגובה שהגיש ביום 18/06/12 טען, כי יש לדחות על הסף את בקשת הכנ"ר לעיון חוזר. לגוף העניין טוען החייב, כי העובדות שבבסיס טענת הכנ"ר והלכת השיתוף ביחס לדירת המגורים הוכרעו על ידי בית המשפט, כאשר הראיות שנזכרו מלמדות כולן על הפרדה רכושית בה נקטו החייב וגרושתו מאז שנות ה-80, כאשר דירת המגורים נרכשה מכספי גרושת החייב ונרשמה על שמה בלבד, לאחר מכירת נכסי מקרקעין משותפים לחייב ולגרושתו, בשעה שלחייב לא היו חובות כלשהם ואילו חלקו של החייב ממכירת הנכסים הושקעו בעסק שהיה בבעלותו הבלעדית.
עוד טוען החייב, כי אמנם נקט בגילוי נאות והביא לידיעת הכנ"ר עוד מראשית ההליך שהתגורר לסירוגין תחת חסדי גרושתו בהיותו חולה ונפשו דואבת בשל אובדן בנו, ואולם אין בין האמור ליצור חזקת שיתוף, בכל הנוגע לדירת המגורים, שעה שאין שיתוף בין בני הזוג משנות ה-80, בני הזוג פירקו נכסיהם לפני 30 שנה ואף התגרשו רשמית לפני למעלה מעשור שנים.
3. הגם שניתנה לכנ"ר זכות תשובה, לא עשה הכנ"ר שימוש בזכות זו ולא הוגשה על ידו תשובה לתגובת החייב.
4. במאמר מוסגר יצוין, כי בפועל במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 01/04/12 לא ניתן לחייב צו הפטר חלוט, כי אם צו הפטר מותנה בתשלום חוב פיגורים, וזאת לנוכח טענות הכנ"ר לקיומו של חוב פיגורים, טענות אשר לא התיישבו עם הודעות שונות שהגיש הכנ"ר במהלך ההליך, כמפורט בהחלטה מיום 01/04/12, וניתנה, אפוא, לכנ"ר שהות נוספת להודיע באם קיימת לחייב יתרת חוב פיגורים, וזאת תוך 10 ימים ממועד מתן ההחלטה.
5. הכנ"ר לא פעל על פי הוראות ההחלטה מיום 01/04/12 ולא הגיש, כאמור, כל הודעה לעניין יתרת חוב הפיגורים תוך המועד שנקצב.
6. לנוכח האמור, ולאחר שהוגשה בקשה על ידי החייב למתן צו הפטר חלוט, משחלף המועד להגשת תגובת הכנ"ר, ניתנה על ידי החלטה נוספת ביום 25/04/12, ובה נקבע כי ככל שהכנ"ר לא ייתן עמדתו בבקשת החייב למתן צו הפטר חלוט עד ליום 10/05/12, ייחשב הכנ"ר כמי שזנח טענתו בדבר חוב הפיגורים לחייב ואזי יינתן לחייב צו הפטר חלוט.
7. גם לאחר שניתנה לכנ"ר, כאמור, תזכורת נוספת בהחלטה מיום 25/04/12, לא נתן הכנ"ר תגובתו תוך המועד שנקצב ו/או בכלל, ולפיכך ניתן על ידי ביום 13/05/12 צו הפטר חלוט לחייב.
8. הכנ"ר בחר שלא להשיג על החלטתי מיום 01/04/12 ואף לא לפעול על פיה, וביום 15/05/12 הוגשה בקשת הכנ"ר לעיון חוזר בהחלטה מיום 01/04/12, וזאת לאחר שניתן צו ההפטר החלוט לחייב.
דיון
9. הכנ"ר סומך ידיו על סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל"), הקובע כדלקמן:
"בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו".
בשורה ארוכה של החלטות שניתנו אומצו דבריה של כב' השופטת ו. אלשייך, בבש"א (תל-אביב) 14811/03,
א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ נ' רו"ח חיים קמיל בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת רובננקו שמואל אחזקות בע"מ, תק-מח, 2004(2), 10605, לפיהם הליך העיון מחדש הינו הליך השמור למקרים חריגים וקיצוניים, ואף כאשר קיימת לבית משפט סמכות לעיין מחדש בהחלטותיו, אל לו לבית המשפט לעשות בה שימוש, אלא במשורה.
וראה גם: פש"ר (תל-אביב) 2086/01,
עו"ד חיה אזולאי נאמנת בפש"ר שלמה שחמורוב, נ' שושנה שחמורוב (פרסום נבו), 07/08/02 (להלן: "
פסק דין שחמורוב"); ובש"א (נצרת) 2860/04,
רייך מתיתיהו נ' הכונס הרשמי (פרסום נבו), 16/12/04.
הליך העיון מחדש אינו מהווה הליך של ביקורת ביחס להחלטה שניתנה על ידי בית משפט, אלא הליך הננקט על ידי בית המשפט ככלל, בהתגלה נתונים חדשים שונים, אשר ככל שיעמדו בפני בית המשפט יהיה בהם כדי לשנות את מערך שיקוליו והכרעתו של בית המשפט.