בתאריך 21/3/09 נתתי צו לפירוקה של החברה ומיניתי את עו"ד רון כהנא כמנהל מיוחד לחברה.
בטרם נכנסה החברה להליכי פירוק עסקה היא במתן שירותי אבטחה וניקיון למוסדות שונים ולמרכזי קניות ובין היתר העניקה שירותים אלו לחברת "קיריון מרכז קניות בע"מ", אשר הפעילה את הקיריון שבקריית ביאליק.
המנוח יוסף פרי ז"ל (להלן: "המנוח"), בעלה של המבקשת הגב' עפרה פרי, היה מנהל הקיריון, ועוד בטרם נכנסה החברה להליכי פירוק הגישה החברה תביעה כנגד אלמנתו (ת"א 23859-10-09), ובה טענה, בין היתר, כי במשך תקופה ארוכה דרש המנוח מן החברה תשלומי כספים רבים, שלא כדין, וזאת תוך שהוא מאיים כי היה והחברה לא תשעה לדרישותיו, הוא יגרום לכך כי תופסק העסקתה בקיריון. על פי הטענה החברה נכנעה לסחטנות זו והעבירה לידי המנוח סכומי כסף נכבדים, אשר את השבתם דורשת היא מאלמנתו - המבקשת.
ראוי בעניין זה להוסיף כי המבקשת הגישה תביעה שכנגד, כנגד החברה בטענה שזו קיבלה מן המנוח הלוואה בסכום של 850,000 ש"ח, אשר לא הוחזרה, והשבתה נתבעה בתביעה שכנגד.
משנכנסה החברה לפירוק, נדרשה היא לאישורו של בית המשפט להמשיך בהליכי התביעה, ועו"ד כהנא הגיש בקשה למתן הוראות בעניין זה, וכן ביקש כי אאשר את המשך שכירת שירותיהם המקצועיים של עורכי הדין דורון טיקוצקי ושות' (להלן: "עורכי הדין"), אשר מייצגים את החברה בתביעתה האמורה.
כתמיכה לבקשתו צרף עו"ד כהנא מכתב מעורכי הדין, אשר ערוך בפירוט רב, ומחזיק כ-12 עמודים, ובו פרטו הללו את עילת התביעה, וכן את הראיות שבאמתחתם, על מנת להוכיחה.
לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובת הכונ"ר אשר תמך בה, החלטתי, בתאריך 16/3/10, לאשר המשך ניהול ההליכים בתביעה, וכן אישרתי את המשך העסקתם של עורכי הדין.
עוד הוריתי בהחלטתי הנ"ל, לבקשת עו"ד כהנא, כי יוטל חיסיון על הבקשה כלפי כולי עלמא, למעט הכונ"ר, וזאת מן הטעם כי הבקשה כללה, כאמור, ניתוח של הערכת סיכויי התביעה והראיות הקיימות, ולפיכך עיון בבקשה מטעם צדדים שלישיים היה בלתי רצוי.
מן הבקשה שלפני אני למד כי למרות צו איסור הפרסום ראתה המבקשת את הבקשה, לטענתה מתוך עיון בתיק הפירוק באמצעות נט המשפט, והיא מסתמכת על הבקשה ונספחיה בטיעוניה בבקשה שלפני.
בבקשה הנידונה עותרת המבקשת כי תבוטל לאלתר שכירת שירותיהם של עורכי הדין לייצג את החברה בתביעה, יבוטל לאלתר מינויו של עורך דין כהנא כמפרק זמני לחברה, וכי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו מיום 16/3/10, ויקבע כי אין לאשר את המשך ניהול התביעה כנגד המבקשת.
אקדים מאוחר למוקדם ואומר כבר כעת כי לא מצאתי ממש באף אחת משלוש הבקשות הללו.
המבקשת טוענת כי הן המפרק והן עורכי הדין פועלים בניהול הליך התביעה כנגד האינטרס המובהק של החברה ובניגוד לחובתם כפקיד בית המשפט. את טענתם זו מבססים הם, בראש ובראשונה על כך כי המפרק התנגד לבקשתה של המבקשת לצרף את מנהל החברה מר ערן פוגל כנתבע נוסף בתביעה. לטענתם, צירופו כנתבע מתבקש, שכן הוא זה אשר קיבל לידיו מן החברה את הכספים הנטענים בתביעה, ולפיכך, ראוי היה כי החברה תתבע אף אותו. לטענתה התנגדותו של המפרק לצרף את מר פוגל כנתבע נוסף, נובעת משיקולים זרים, שכן עורכי הדין מייצגים את מר פוגל בהליכים אחרים שמתנהלים כנגדו, והוא זה אשר אף מממן את שכר טרחתם של עורכי הדין בתביעה כנגד המבקשת.
לטענה זו אין ממש. אין כל פסול בכך ששכר הטרחה הכרוך בתביעה שמגישה חברה בפירוק, ימומן בשלב ביניים על ידי בעלי החברה, עניין זה נעשה מידי יום ביומו בתיקי פירוק שונים, אשר בהם, חדשות לבקרים, מממנים אלו את העלויות המשפטיות, כתרומת בעלים. במקום שקופת הפירוק הינה כצרור נקוב, ועולה הצורך לנקיטת הליכים משפטיים מטעמה של החברה, אשר אפשר ויעשירו בסופו של יום את קופתה, לרווחת הנושים השונים, נדרשים לעיתים הבעלים לממן הליכי התביעה.
התגייסותם של הבעלים למתן מימון ביניים כאמור, אינו נותן להם, כמובן, חיסיון בפני תביעה אפשרית מטעם החברה, ככל שיש בסיס לתביעה כאמור, ופקודת החברות מאפשרת למפרק לנקוט כנגדם הליכים על פי סעיפים 373 ו 374 לחוק החברות, וחזקה על המפרק שככל שיסבור שיש הצדקה לכך - יגיש בקשה בעניין זה.
טענתה של המבקשת כאילו עצם העובדה שמר פוגל הנ"ל מממן את שכרם של עורכי הדין, מעמידה אותם בניגוד עניינים, ולפיכך יש להפסיק ההתקשרות עימם - אין בה ממש.
מעבר לעובדה כי לא ברור לי מהיכן נובעת זכותו של נתבע להשיג על מינויו של עורך הדין של התובע ולדרוש את החלפתו, אין בטענה לגופה אף ממש. אף הטענה כאילו עורכי הדין מייצגים את מר פוגל הנ"ל בעניינים אחרים, ולפיכך מצויים הם בניגוד עניינים בניהול התביעה כנגד המבקשת, לא מצאתי בה טעם רב.
מר פוגל הינו עד בעל חשיבות רבה בתביעה כנגד המבקשת, ואין ההליכים האחרים שמר פוגל מיוצג בהם על ידי עורכי הדין, עניין למבקשת לענות בו.
בבקשתה טוענת המבקשת עוד כי ההחלטה לאשר את המשך ניהול התביעה כנגדה נסמכה אך ורק על חוות דעתם של עורכי הדין, שהם כלשונה "מי שאמורים להתפרנס מניהול התביעה" ולא נתמכה בגורם נייטרלי אובייקטיבי כלשהו, ואף בכך מוצאת היא טעם לפגם. אף טענה זו אין בה ממש. מכתבם של עורכי הדין אשר פרט בפירוט רב את טענות התביעה ואת הראיות העומדות שישנן על מנת לבססה, די היה בו כדי להחליט לאשר את המשך ניהולה של התביעה ובהחלטתי ציינתי כי: "סיכויי התביעה בו עסקינן אינם ברורים די צרכם בשלב זה, אך בוודאי שאין לומר כי הם אפסיים או קלושים". על מנת להגיע למסקנה זו לא נדרשתי לחוות דעת של מומחים כלשהם, ודי היה לי בפירוט שניתן על ידי עורך הדין שמנהל את התביעה, על מנת להגיע למסקנה אליה הגעתי.
בבקשתה אף טוענת המבקשת טענות לגופה של תביעה, אשר אינני מוצא לנכון להידרש אליהם, ואשר כל כולם הינם למעשה התנצחות עם טענות התביעה עצמן, ואלו מקומם בבית המשפט אשר דן בתביעה.