1. בפניי בקשה של חברת סיירת נץ בטחון בע"מ ( להלן: "המבקשת" ) להורות לרו"ח יצחק קרמין - הנאמן של חברת אחים כאלדי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ ( להלן: "הנאמן" ו "החברה" ) לשלם לה, בגין שירותי שמירה שהיא העמידה לו, מיום 30/12/08 ועד ליום 7/1/09 (כולל ), סך של 22,620 ש"ח (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 7/1/09 ועד לתשלום המלא בפועל.
2. עפ"י הבקשה, ביום 7/1/09 נחתם "הסכם דיוני" בין המבקשת לבין הנאמן ( להלן: "ההסכם" ), אשר קבע את תנאי שירותי השמירה על 6 כלים הנדסיים, שסוכמו בין שני הצדדים, מיום 7/1/09 ובמהלך תקופת ההקפאה. המבקשת טענה, כי ביום 7/1/09 ולאחר שהושגה ההסכמה הנ"ל, מסר הנאמן טלפונית לב"כ המבקשת, כי הוא יעשה כל מאמץ על מנת לשלם למבקשת את התמורה שבהסכם, החל מתקופת ההקפאה- 30/12/08. לטענת המבקשת, הנאמן אינו מכחיש את הדברים הנ"ל, אלא שלטענתו התחייבותו כוונה לתקופה שקצרה ביומיים, לאמור, מיום 1/1/09 ולא מיום 30/12/08.
עוד נטען בבקשה, כי אף בהנחה שהנאמן לא התחייב כאמור, הרי בפועל הוא נהנה משירותי שמירה שהעמידה לו המבקשת, החל מיום 30/12/08 ועד ליום 7/1/09, ואין שום צידוק לשלול מהמבקשת את התמורה המגיעה לה ביחס לתקופה זו, או לאפשר לנאמן להתעשר שלא כדין על חשבון המבקשת.
המבקשת הוסיפה וטענה, כי הנאמן ציין בפניה לאחר ההסכם, כי יוסיף לכל חודש שוטף שלאחר ההסכם, שתי משמרות כ"תוספת פיצוי" על חשבון התקופה שלפני ההסכם, אך בפועל לא שילם תוספת כאמור.
נטען, כי לכל הפחות מדובר בחיוב השתדלות מפורש של הנאמן, ממנו הוא מתחמק, בטענות סרק.
המבקשת טענה עוד, כי התחייבותו האמורה של הנאמן ניתנה כאשר הוא כבר ידע על הפעלת זכות העיכבון על אותם כלים, ע"י המבקשת, ולאחר שהעניין בא על פתרונו לאותה עת, בהסכם הנ"ל שעניינו העיכבון.
לטענת המבקשת, בנסיבות אלה הנאמן לא יוכל להישמע בטענה כי המבקשת עיכבה אותם כלים ולכן אינה זכאית לתשלום עבור שמירתה עליהם.
המבקשת הוסיפה וטענה כי שמירתה על הכלים תוך כדי העיכבון, מנעה פגיעה קשה בכלים באזור רגיש במיוחד - קו התפר בנעלין, או גניבה שלהם.
3. בתגובתו לבקשה טען הנאמן, כי יש לדחות אותה מנימוקים שונים. בין היתר הוא טען, כי בשום שלב הוא לא התחייב בפני המבקשת או בא כוחה, שישלם סכומים כלשהם בגין השמירה על הכלים בתקופה שקדמה לחתימת ההסכם. ככל שהוא הודיע, כי יעשה מאמץ לשלם סכומים גם בגין התקופה שקדמה לחתימת ההסכם, הרי הודעה זו ניתנה לפנים משורת הדין, ואין לראות בה משום התחייבות.
הנאמן ציין, כי בהמשך התברר לו שאין לנקוט עם המבקשת לפנים משורת הדין, מסיבות שונות, ובין היתר, לאור העובדה שמתחילת הליך ההקפאה, הערימה המבקשת קשיים רבים על הנאמן וגררה אותו להליכים רבים. בנוסף, התנהלותה של המבקשת ושל מי מטעמה לוותה באמירות קשות ואיומים מרומזים כלפי הנאמן והתנהלותו. עוד טען הנאמן כי, סמוך לחודש 3/09 עלה חשד, כי מתבצעת גניבת סולר מכלים הנדסיים שבבעלות החברה והנמצאים באתר ומשהתברר, כי עובדי המבקשת המופקדים על השמירה גונבים סולר מאותם כלים. ביום 23/4/09 הוגשה תלונה בגין כך למשטרה.
הנאמן הוסיף וטען, כי לאחר תפיסת הכלים ע"י המבקשת, לא התאפשר לחברה לעבוד באתר ללא הכלים, וממילא לא היה צורך בשמירה, שכן הכלים הונחו בחניון הסמוך לאתר העבודה שממילא היה תחת שמירה של צה"ל. המבקשת שמרה על הכלים שעוכבו על ידה , כלומר, על זכות העיכבון שנטענה על ידה, אך לבטח לא ביצעה שירותי שמירה לבקשת החברה.
הנאמן הוסיף וטען, כי ההסכם נחתם ע"י הנאמן מתוך אילוץ ונוכח סירובה של המבקשת לאפשר לחברה להמשיך לעבוד באמצעות הכלים.
4. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ונספחיהם, ולאחר ששקלתי את טענותיהם של שני הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד.
תחילה אציין, כי הנאמן לא העלה בתגובתו טענות לעניין אורך התקופה שבמחלוקת ( 30/12/08- 7/1/09 ) או גובה הסכום שמגיע למבקשת בגין השמירה באותם ימים. טענותיו של הנאמן התמקדו בעניין זכאותה של המבקשת לתשלום כלשהו בגין השמירה באותם ימים, וטען כי המבקשת אינה זכאית לכל תשלום כתוצאה מהעכבון שהיא הטילה על הכלים , כך שלטענתו המבקשת שמרה על העיכבון שהטילה ולא על הכלים עבור החברה . יחד עם זאת, הנאמן אינו מכחיש כי הודיע למבקשת כי יעשה כל מאמץ ע"מ לשלם למבקשת גם עבור התקופה הנדונה.
יתרה מכך, טענת המבקשת לפיה, הנאמן ציין בפניה שהוא יוסיף לכל חודש שוטף לאחר ההסכם, שתי משמרות כתוספת פיצוי על חשבון התקופה שלפני ההסכם, לא הוכחשה ע"י הנאמן, ובכל מקרה נתמכה ע"י נספח 2 לבקשה. נספח זה שהינו כרטסת שהוכנה ע"י הנאמן, כולל פירוט למספר הצוותים ששמרו על הכלים במהלך כל חודש 1/09 ועלותם, ובו הוספה שורה של תוספת פיצוי, בגין 1+2/1/09 זאת מצד אחד , מצד שני, אין מחלוקת כי בתקופה שמיום 30/12/2009 ועד להסכם שהצדדים הגיעו אליו ביום 7/1/09, אותם כלים הוחזקו ע"י המבקשת בטענת עיכבון בגין חוב עבר של החברה , כך שהנאמן לא עשה בציוד זה כל שימוש ובוודאי שהחזקתו ע"י המבקשת - שמירתו, לא נעשתה לפי בקשת הנאמן.
בנסיבות אלה, כאשר מצד אחד התחייב הנאמן להשתדל ולשלם גם עבור תקופה זו, ומצד שני השירות לא הוזמן על ידו והחזקת הכלים לא הייתה על דעתו, אין מקום לחייב את הנאמן במלוא הסכום המבוקש , אולם אין גם הצדקה שלא לחייב את הנאמן בתשלום כלשהוא. נראה לי כי יהיה זה צודק כי הנאמן ישא במחציצ הסכום המבוקש בבקשה .
6. סיכומם של הדברים, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי כך שאני מחייב את הנאמן לשלם למבקשת, מקופת ההקפאה/ההסדר, סך של 11,310 ש"ח (כולל מע"מ). הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת הבקשה, 7/3/2011, ועד לתשלום המלא בפועל.
בנסיבות המקרה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, א' ניסן תשע"א, 05 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.