החלטה בתיק פר"ק 21291-05-12

זו בקשת המנהלים המיוחדים (" המנהלים" או " המבקשים") לפסוק להם שכר טרחה. המנהלים מבקשים כי אפעיל את סמכותי לפי תקנה 13 בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (להלן: " התקנה" או " התקנות" לפי העניין) ואקבע להם "שכר ניהול מיוחד" החורג מהאמור בתקנות. 

ביום 13.5.12 מונו המבקשים נאמנים לחברה, במטרה לגבש תוכנית הפעלה לחנות שזו ניהלה. המבקשים הגישו תוכנית למכירת חיסול של המלאי שבחנות, ולפירוקה של החברה. ביום 23.5.12 אישרתי את התוכנית ואת הליכי הפירוק ומיניתי את המבקשים מפרקים זמניים. בסד זמנים קצר ביותר הצליחו המבקשים לעשות את כל הפעולות שנדרשו להפעלת החנות לצורך המכירה, ומדובר במכירה לאלפי לקוחות של עשרות אלפי פריטים שונים שהיו בחנות, במחסני החברה ואצל ספקיה, כאשר החנות פועלת אל תוך שעות הלילה. המבקשים נכחו בחנות משך מרבית שעות העבודה. לשם הפעלת החנות נדרשו המבקשים להביא את מערכות המחשוב לפעולה, לבחון אותן בהפעלה ניסיונית של החנות ולגייס שירותי שמירה ואבטחה לחנות, במיוחד לימי המכירה. המבקשים אף פעלו לפיטורי עובדים, להתקשרויות עם גופים שונים, לרבות עם בעלת הנכס שבו התנהלה החנות, ולטיפול בתלונות פרטניות של קונים. כל אלו מקצת הפעולות שעשו המבקשים ואשר אין חולק על ההשקעה הרבה של מאמצים וזמן שנדרשו להן. לחשבונם של המבקשים הם השקיעו יותר מ- 3,000 שעות עבודה וזו עדיין לא הסתיימה.

ביום 2.7.12 ניתן צו פירוק לחברה והמבקשים מונו מנהלים מיוחדים.

במסגרת פעילותם מימשו המבקשים נכסים בסכום של כ- 22,700,000 ש"ח. חובות החברה עולים לסכום של 159 מיליון ש"ח, שמתוכו כ-70 מיליון ש"ח לנושים המובטחים (הבנקים). כיון שכך הרי ששכרם של המבקשים  ישולם מתוך כסף שיגיע לבנקים.

המבקשים עותרים לשכר טרחה בסכום של מיליון ש"ח לאור המאמץ המיוחד שהשקיעו, והם מנסים להגיע לסכום זה בדרך של חישוב שכרם לפי תקנה 7(א1) בתקנות הקובעת " שכר ניהול מיוחד שישולם מן הרווח שהופק" בתקופת הניהול. זאת בשעה שעל פי תקנה 8 בתקנות, העוסקת בשכר לפי מימוש, יש לקבוע למבקשים שכר מימוש העולה לכ- 500,000 ש"ח, וסכום זה עולה על שכר שהיה מגיע להם אילו שולם לפי תקנה 7 בגין ניהול, ללא תוספת בגין ניהול מיוחד לפי תקנה 7(א1). 

הבנקים (בנק לאומי ובנק הפועלים) מסכימים לתשלום לפי תקנה 8 ואף מסכימים לתוספת בגין מאמץ מיוחד בשיעור של 25% דהיינו סה"כ כ 625,000 ש"ח. בנק הפועלים אף ציין במפורש שהוא מוותר על הפחתה של 25% משכר הטרחה שבתקנה 8, כקבוע בתקנה 10 המורה על הפחתה שכזו כאשר המימוש נעשה לטובת נושה מובטח. דומה שגם בנק לאומי מסכים שלא לעמוד על ההפחתה שבתקנה 10.

הבנקים מתנגדים לתשלום שיעלה על שכר טרחה לפי תקנה 8 כאמור, וגורסים כי על המבקשים למצוא תקנתם בתוספת בשיעור 25% בגין מאמץ המיוחד על פי תקנה 13. הבנקים מתנגדים לתשלום העולה על תחשיב זה, וטוענים כי תקנה 7(א1) אינה חלה כיוון שלא "הופק רווח" מפעילות המבקשים. 

כנ"ר מפנה להחלטה בפש"ר 1361/02 רו"ח צבי יוכמן בתפקידו כנאמן נ' בנק הפועלים בע"מ, שם קבע בית המשפט כי בעל תפקיד, שעסק הן בניהול הן במימוש, יזכה לשכרו אך לפי אחד המסלולים - תקנה 7 או תקנה 8 - דהיינו שכר בגין ניהול או שכר בגין מימוש. כנ"ר משאיר לשיקול דעת בית המשפט את השאלה אם לפסוק למבקשים שכר בשיעור העולה על הסכמת הבנקים ועל האמור בתקנה 8, ובקשר לכך הוא מפנה לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט מכוח תקנה 13. עם זאת מציין כנ"ר כי בעלי המאה במקרה זה הם הבנקים שדעתם נשמעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור כי צודקים הבנקים בטענתם שהתקנה הרלוונטית היא תקנה 8 העוסקת במימוש, להבדיל מתקנה 7 העוסקת בניהול. אמנם המבקשים ניהלו את החנות, אך הניהול, רובו ככולו, הוקדש למכירת המלאי שהיה קיים בה (ובמקומות אחרים), שעל כן יש לקבוע את השכר לפי תקנה 8.

לאחר עיון בשאר טענות הצדדים אני סבור כי אין לחרוג מהתוספת המוסכמת על הבנקים (ואציין כי ב"כ בנק הפועלים אף הסכים במהלך הישיבה האחרונה לתוספת של 30% שיש להניח שגם בנק לאומי יסכים לה). אכן מקובל על הכול כי שני בעלי התפקיד עשו לילות כימים כדי להביא למכירת המלאי (שהיה הנכס העיקרי של החברה) באופן שישיא את התמורה, ולשם כך הקדישו זמן רב ומאמץ מיוחד. אולם לא מצאתי כי מאמץ מיוחד זה חורג מהמאמץ המיוחד שבגינו הסכימו הבנקים לתוספת ואף ויתרו על ההפחתה לפי תקנה 10.

בכל נסיבות העניין אני פוסק למבקשים שכר כמוסכם על הבנקים. שכר זה כולל את שכר הביניים שנפסק בעבר.

ניתנה היום,  י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.