לפניי בקשה למתן הוראות. המבקש, עו"ד מנחם מאנדל, טוען כי כונס הנכסים הזמני (להלן: " הכונס") לנכסי א.צ. ברנוביץ' ובניו (1985) בע"מ (להלן: " החברה"), נטל לידיו שכר טרחה המגיע למבקש; על יסוד טענה זו, עתר המבקש להורות לכונס לשלם לו את שכר הטרחה האמור, בתמורה לעבודה שביצע, לטענתו, על פי הוראת בית משפט זה.
רקע וטענות הצדדים
החברה בנתה 98 דירות ו-15 חנויות ברח' יהודה פרח בנתניה (חלקה 30 בגוש 8006 וחלקות 47 ו-48 בגוש 8007) (להלן: " הפרויקט"). דירות וחנויות אלו נבנו כחלק מפרויקט לבניית 320 דירות, אך יתרת הפרויקט לא יצאה אל הפועל: לאחר שהתקשרה עם רוכשים ומכרה להם 96 דירות, נקלעה החברה לקשיים.
עקב כך הופסקה הבנייה, ובשנת 2004 מונה כונס זמני לנכסי החברה.
במסגרת הסכמי המכר בין החברה ובין רוכשי 96 הדירות הראשונות, הוסכם כי המבקש, יחד עם משרד עו"ד קלמנטינובסקי-שטיין, יספקו את השירותים המשפטיים הדרושים לביצוע העסקאות עד לרישומן המלא של הדירות על שם רוכשיהן, לרבות רישום בית משותף ולרבות ביצוע הדיווחים הנדרשים לרשויות המס. עורכי הדין טיפלו גם בעריכת חוזי המכר.
על פי הסכמי המכר שילמו רוכשי הדירות שכר טרחה עבור השירותים המשפטיים, בשיעור של 1.5% מהמחיר בו רכשו את דירותיהם. שכר טרחה זה שולם, בחלקים שווים, למבקש ולמשרד עו"ד קלמנטינובסקי-שטיין.
על פי תיאורו של המבקש את חלוקת העבודה הפנימית בין עורכי הדין, אשר לא הוכחשה, עו"ד פנדר ממשרד עו"ד קלמנטינובסקי-שטיין הייתה אחראית לעריכת חוזי המכר, ואילו המבקש היה אחראי להסדרת רישומן של הדירות ולרישום הבניינים כבית משותף.
לאחר שהחברה נקלעה לקשיים והכונס מונה לתפקידו ככונס נכסים זמני, ביקש הכונס לממש את הדירות והחנויות שטרם נמכרו עד לאותו מועד - שתי דירות פנטהאוז וחמש עשרה חנויות. בית משפט זה נעתר לבקשתו, והדירות והחנויות נמכרו.
בשנת 2012, פנה לבית המשפט כונס הנכסים בבקשה (בקשה 143) להורות למבקש להשלים את רישום הבית המשותף, כפי שהתחייב כלפי 96 רוכשי הדירות שנמכרו על ידי החברה. נטען, כי המבקש מתנער מאחריותו וממחויבותו לרישום הבית המשותף.
המבקש התנגד לבקשה ולטענה כי הוא מתחמק ממחויבותו. המבקש טען כי הימנעותו מרישום הבית המשותף נובעת מכך שלא שולם לו מלוא שכר הטרחה תמורת עבודתו: הכונס אף על פי שבא בנעליה של החברה, התנער ממחויבותה כלפיו וכלפי משרד קלמנטינובסקי-שטיין, לשלם להם שכר טרחה עבור הטיפול במכירת כל 98 הדירות ו-15 החנויות; זאת, משום שהכונס נטל לידיו את שכר הטרחה ששולם בעסקאות המכר שנעשו במסגרת הכינוס, למכירת דירות הפנטהאוז והחנויות. המבקש הסביר, כי לאחר שספג פגיעה קשה נוכח בניית 98 דירות ו-15 חנויות במקום 320 דירות (הצטמצמות הפרויקט הביאה, כמובן, גם לכך ששכר הטרחה המשוער פחת באופן משמעותי), אינו מוכן לוותר - ללא סיבה - על זכותו לשכר טרחה בגין מכירת החנויות ודירות הפנטהאוז, בפרט כאשר מחיריהן של דירות הפנטהאוז - ממנו נגזר גם שכר הטחרה - עולה בהרבה על מחיריהן של הדירות הרגילות באותו פרויקט.
בהחלטת בית משפט זה בבקשה 143 (אשר ניתנה בדיון שהתקיים ביום 20.12.2012, להלן: " ההחלטה"), נקבע כי המבקש יפעל באופן מיידי ונאות לשם ביצוע רישום הבית המשותף. כמו כן נקבע בהחלטה, כי שמורה למבקש הזכות להגיש כל בקשה בדבר זכאותו לשכר טרחה באשר למכירות הדירות והחנויות שנעשו במסגרת מימוש הנכסים על ידי הכונס, וצוין כי טענות הצדדים בעניין זה, שמורות.
בהמשך להכרעה האמורה, הוגשה הבקשה שלפניי.
לטענת המבקש, בהתאם להחלטה, פעל המבקש ועשה את כל הדרוש לרישום 98 הדירות ו-15 החנויות שנבנו בפרויקט, כבית משותף. עתה, הוא עותר לתשלום שכר הטרחה המגיע לו (מחצית מ- 1.5%), לטענתו, כנגזרת ממכירת דירות הפנטהאוז והחנויות במסגרת המימוש על ידי כונס הנכסים.
עוד טען המבקש כי התנגדות הכונס לתשלום שכר טרחה זה מהווה התנערות הן מהתחייבות החברה, למרות שהוא בא בנעליה, והן מן הטענה שהשמיע הכונס עצמו בבקשה 143, לפיה רישום הבית המשותף אמור להיעשות על ידי המבקש.
בתגובה לטענות המבקש, טען הכונס כי אין ולא הייתה התחייבות מצדו כלפי המבקש; כי לחברה אין חוב כלפיו וכי לא הוגשה הוכחת חוב על ידיו.עוד נטען, כי לכל היותר יכול היה המבקש לטעון להפסד רווח עתידי כתוצאה מטיפול הכונס בעריכת העסקאות שבוצעו במסגרת הכינוס. כמו כן טען הכונס כי מחויבות המבקש לרישום הבית המשותף נעוצה בהסכמים עם 96 רוכשי הדירות הראשונים ובמינויו כחברה משכנת על ידי בית משפט זה. התווספות דירות הפנטהאוז והחנויות אינה גורעת ממחויבותו זו ואינה מוסיפה עליה עבודה או טרחה.
בתשובתו לתגובת הכונס, טען המבקש כי הכונס כלל לא כפר בטענת המבקש לפיה גבה שכר טרחה מידי רוכשי דירות הפנטהאוז והחנויות תמורת שירותים משפטיים הכוללים את רישום הבית המשותף.
המבקש יצא נגד התנהלות זו, בטענה כי היא מקוממת, וזאת משני טעמים: ראשית, לטענתו, שכר טרחה זה אמור להגיע לידיו; שנית, גבייתו על ידי הכונס עומדת, לטענת המבקש, בסתירה לדרישתו של הכונס כי המבקש יהיה זה אשר יבצע את המלאכה. עוד הצביע המבקש על כך, שמינויו כ" חברה משכנת" איננו מלמד כי הוא שצריך לשאת בנטל רישום הבית המשותף, ההפך הוא הנכון: לדבריו, חברה משכנת נועדה דווקא למצב הזמני, בו אין אפשרות לרישום בית משותף ולרישום זכויות רוכשים במרשם המקרקעין.
דיון והכרעה
השאלה הטעונה הכרעה היא, מי מהצדדים זכאי לקבל את שכר הטרחה שנגבה בעת מכירת דירות הפנטהאוז והחנויות. במסגרת שאלה זו יש מקום להידרש גם לשאלה הכללית, אם רשאי כונס נכסים להתנער מהתקשרות שנעשתה על ידי החברה קודם לכינוס, ואם כן - באילו נסיבות ובאילו תנאים ניתן לעשות כן.