החלטה בתיק עת"מ 8393-08

לפניי בקשה לעיון בתיק.

1.      המבקש הוא עורך דין, המרבה לטענתו לייצג אזרחי ישראל, עולים לשעבר, בהתנהלותם מול משרד הפנים לצורך הנפקת דרכונים. עניינו של התיק בו מבוקש העיון (להלן גם - ההליך המקורי) הוא בהחלטתו של שר הפנים לבטל את דרכונו של העותר  (הוא המשיב 1 בהליך הנוכחי) ולהמירו בתעודת מעבר. המשיב בהליך המקורי (הוא המשיב 2 בהליך הנוכחי) סירב להאריך את תוקפו של דרכון העותר, הואיל ולטענתו מרכז חיוו של העותר אינו בישראל. העותר טען כי החלטת המשיב שלא להאריך את תוקף דרכונו הינה מפלה, מנוגדת לדין הקיים ואף נעשתה באופן שרירותי ללא כל הנמקה. 

2.      ביום 3.8.09 נתתי את פסק הדין בהליך המקורי (להלן- פסק הדין). בפסק הדין ציינתי את עמדת ב"כ המשיב (שר הפנים), לפיה "...אם העותר יחזור וישתקע בישראל הוא יקבל לאחר שנה דרכון ישראלי רגיל..." (להלן- הצהרת הפרקליטות). כמו כן, נקבע בפסק הדין כי החלטתו של המשיב להעניק לעותר תעודת מעבר בלבד הינה סבירה ואינה חורגת מעיקרון המידתיות.

3.      המבקש טוען כי על מנת לספק למרשיו את השירות המשפטי המיטבי, עליו להבין וללמוד מה משמעות הצהרת הפרקליטות, כפי שהיא משתמעת הן מפסק הדין והן מכלל המסמכים המצויים בתיק, לרבות תצהירים, כתבי בי דין, בקשות ותגובות הפרקליטות והחלטות ביניים. הוא ממשיך ומציין כי עיון בתיק יקל על עבודתו וייעל הליך משפטי אשר נסיבותיו דומות לנסיבות העתירה נשוא הכותרת. הוא הפנה בהקשר זה ל- עת"מ 15266-07-12 אולג חנוכייב נ' משרד הפנים (להלן- תיק חנוכייב). 

4.      המשיב 1 מתנגד לבקשה. הוא טוען כי במסגרת ההליך מסר פרטים אישיים וטיעונים המתייחסים לאזרחותו הישראלית. על פי הטענה, חשיפת המידע האמור עלולה לפגוע בפרטיותו. הוא הפנה בהקשר זה לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981. הוא מוסיף כי המידע אף אינו רלוונטי לתיק אליו מפנה המבקש.

5.      המשיב 2 טוען כי הצהרת הפרקליטות אינה רלוונטית לתיק חנוכייב. על פי הטענה, עניינו של התיק האמור הוא בסירוב המשיב 2 להנפיק לעותר דרכון בתוקף ל-5 שנים, מזה, והסכמתו כי תוקף הדרכון של העותר יהיה לשנה אחת בלבד שבסופה תישקל הארכת תוקפו, מזה. לעומת זאת, בפסק הדין שניתן בהליך המקורי לא קיימת התייחסות בית משפט לשאלת משך תוקף הדרכון כאשר זה יינתן. ועל כן, לא ברור איזו תועלת עשויה לצמוח למבקש מעיון בתיק. מכל מקום, המשיב 2 הותיר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט, תוך שהוא מציין כי על בית המשפט להתחשב, לצורך מתן החלטה, בזכותו של המשיב 1 לפרטיות מחד גיסא, ולנימוק שנתן המבקש לבקשה לעיון מאידך גיסא.

6.      המבקש נמנע מלהגיב על תגובות המשיבים, הגם שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן.

7.      נקודת המוצא לדיון מצויה בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג- 2003 (להלן- התקנות), לפיה "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין".

8.      בע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גז (2005), נקבע כי יש לבחון תחילה האם העיון המבוקש אסור בדין. בהנחה שאין איסור בדין לעיון, יבחן בית המשפט אם העיון מוצדק. בהקשר זה נקודת המוצא תהא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. בשלב השלישי, בהנחה שקיימת הצדקה לאפשר את העיון, יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, בשים לב בין היתר לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו גם: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (2009)).

9.      בענייננו המבקש פנה בבקשה לעיין בתיק כולו. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל במגבלות שיבטיחו פגיעה מידתית בזכויות המשיב 1, המתנגד לעיון, ובשים לב לתכלית העיון המובאת בבקשת המבקש. כפי שעמדתי על כך לעיל, יש לבחון על פי תקנה 4 לתקנות האם העיון המבוקש אסור בדין. המשיב 1 טען בהקשר זה כי אין מקום לעיון המבוקש בשל הגנה על פרטיותו, שכן התיק מכיל מידע אישי בעניינו וכי בכל מקרה מדובר במידע שאינו רלוונטי לתיק שאליו הפנה המבקש. ברם, אין צורך במקרה זה להכריע בטענות האמורות של המשיב 1.  מן הבקשה שבפניי עולה, כי המבקש מעוניין ללמוד את עמדת המשיב 2 ביחס למשמעות שהוא מייחס למונח "דרכון רגיל", כפי שבא לידי ביטוי בהצהרת הפרקליטות (בהליך המקורי) בדיון שהתקיים ביום 22.9.08, וזאת לצורכי עבודתו ובאופן ספציפי לצורך ניהול תיק שנסיבותיו לכאורה דומות לתיק נשוא הכותרת. בנסיבות אלה ולאור עמדת המשיב 2 אשר אינו מתנגד כאמור לעיון המבוקש, שוכנעתי כי אין לאפשר עיון מלא בתיק אלא עיון חלקי בלבד בלא לפגוע מעבר לנדרש בפרטיות העותר.

10. לפיכך, יתאפשר העיון רק בפרוטוקול הדיון מיום 22.9.08 ובעיקרי הטיעון מטעם המשיב 2. מזכירות בית המשפט תוודא יישומה של החלטה זו ככתבה וכלשונה.

ניתנה היום,  ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.