עת"מ
בית המשפט המחוזי מרכז
|
802-04-12
08/04/2012
|
בפני השופט:
הבכירה נגה אהד
|
| - נגד - |
התובע:
סלאח גבארה
|
הנתבע:
1. עירית טייבה
2. עו"ד נאמן אבנר כהן
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת תוקף צו מניעה זמני להלן:"צו זמני", שהוצא כנגד המשיבה בבית משפט שלום נתניה על ידי כבוד השופטת איריס רבינוביץ מיום 11.3.2012 וזאת עד לקבלת סעד אשר יקבע , כי אסור על המשיבים לגבות חובות ארנונה ו/או מים ו/או כבישים בכל הנוגע לתקופה מלפני 2003, וכן כי כל פעולות הגביה הינן בלתי חוקיות ויש להחזיר לעותר כל תשלום ששולם על ידו כהוצאות אכיפה וגביה.
המשיבים שלחו תגובתם לבקשה.
לאחר עיון בבקשה , בנספחים המצורפים לבקשה, בתגובה ובנספחים המצורפים לה,הבקשה להארכת תוקף צו זמני , ולחילופין , מתן צו מניעה זמני בעתירה זו נדחית,מהנימוקים כדלקמן:
1.כנגד המשיבה 1, ניתן ביום 25.10.07, צו הקפאת הליכים על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פש"ר 002419/07. במסגרת תיק הפש"ר מונה עורך דין א. כהן כנאמן בהקפאת הליכים של העיריה.צו זה הוארך עד ליום 23.4.2012(נספח 2 לתשובה)
2.סעד זמני-
צו ביניים המעניק סעד עוד בטרם תתברר העתירה לגופה, ינתן במשורה, וזאת לאחר שנקבע כי יש סיכוי לעתירה , וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד. ראה בש"א 310/09 ד,ר אליאס שקורי נגד מדינת ישראל / משרד החינוך מיום 2.9.2009 , פורסם בנבו. ותקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ"ד- 1984.
האינטרס הציבורי- מתן אפשרות לרשות מנהלית לגבות כספים המגיעים לה כדין,על מנת לאפשר מתן שרותים לכלל התושבים עומד מול האינטרס הפרטי העשוי להפגע כתוצאה מהליכי גביה .
על מבקש הסעד לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות לטובתו, וכי קימת דחיפות במתן צו המניעה שאם לא כן ,הנזק למבקש הסעד יהא בלתי הפיך ולא ניתן לפיצוי.
בבחינת האינטרס הציבורי בעיניננו, יש ליתן משקל למצב המשיבה 1הנמצאת בהליך הבראה אינטנסיבי, ואשר ככל הנראה הגיעה למצב זה בשל כשל חמור בהליכי גביה לאורך שנים.
אל מול הנזק שייגרם למבקש, אם יגרם, ואשר במקרה זה ניתן לפצוי בכסף.
3. המבקש טוען לקיומו של חוזה בעל פה שכרת עם ראש העיריה דאז הפוטר את המבקש מתשלום חובו למשיבה 1, בשל נזק שכביכול נגרם לקיר ביתו של המבקש, בעת בצוע עבודות סלילת כביש , נזק המתבטא בעשרות אלפי שקלים.
להוכחת קיומם של הנזק וההסכם צירף המבקש שני תצהירים , שלבד מהיותם "עדות שמועה"אין בהם כל ממש.אין תאור הנזקים ואין הוכחה על הקיף הנזקים.
יש לזכור כי ברשות מקומית עסקינן,אשר על פי הוראת סעיף 203 לפקודת העריות (נוסח חדש)הסכם עם הרשות חייב להערך בכתב, לקבל אישור הגזבר או החשב המלווה אשר מונה כדין על ידי משרד הפנים.
הסכם בעל פה כמתואר על ידי המבקש אינו מחייב את המשיבה 1 כלל ועיקר.
צודקת המשיבה בתשובתה בסעיף 81 כי אילו רצה המבקש לתבוע בגין הנזקים שנגרמו לו לאחר מתן צו הקפאת הליכים, היה עליו להגיש תביעת חוב לנאמן כפוף למועדים הקבועים בחוק.
המבקש לא עשה כן, ,כך, גם לא הגיש תביעה אזרחית לבית משפט בגין הנזקים עוד בטרם מתן צו הקפאת הליכים.
זאת ועוד, ברישומי המשיבה 1 אין כל זכר לפעולת קיזוז שנעשתה על ידי ראש הרשות בעבר איתו לכאורה נכרת הסכם בעל פה.
מכאן שאני לא מוצאת כל ממש בטענה זו.
4.ביום 12.7.2002 נשלחה למבקש הודעה שהתקבלה על ידו (נספח 3),בדבר חיובו בהיטל סלילת כביש, בהיותו הבעלים של הנכס ומי שרשום כמחזיק בנכס, על סך 37400 ש"ח.