החלטה בתיק עת"מ 7920-08-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה.

לטענת ב"כ המבקשים, המבקשים הנם אזרחי בולגריה, מעוטי אמצעים, שהגיעו לארץ על מנת לפרנס את משפחותיהם במדינת מוצאם. לדבריו, בחודש דצמבר 2011 נכנס לתוקף הסכם בילטראלי בין בולגריה וישראל, לגיוס 3,500 עובדים לענף הבניין. המבקשים פנו למשרד העבודה בבולגריה והגישו מסמכים לצורך הגירת עבודה לישראל. המבקשים קיבלו הודעה לפיה בוחנים מישראל יגיעו לבולגריה וכי אלו יערכו להם מבחנים מקצועיים. המבקשים התפטרו מעבודתם והמתינו לבוחנים, אך אלו לא הגיעו. המבקשים פנו לשר הפנים בבקשה לערוך להם מבחנים מקצועיים בישראל ו/או להנפיק להם אשרת עבודה, וזאת בהתאם להסכם. לטענתו, המשיב בהחלטתו מיום 9.7.13 סירב לבקשתם מבלי לנמק, באופן לא מידתי, בניגוד להחלטת הממשלה ולעמדת המשיב בתגובתו לבג"ץ. לטענתו, גם לאחר שהוגשה השגה על ההחלטה בועדת ההשגה לזרים, זו דחתה את ההשגה על הסף, מן הטעם שאין לה הסמכות לדון במהות המתבקשת בהשגה. לדעתו, החלטה זו ניתנה בחוסר סמכות עניינית ויצרה בפועל מעשה בי-דין. בנסיבות אלו, סבור המבקש כי לעתירה סיכויים טובים להתקבל. לטענתו, המבקשים אינם עובדים, אין להם כל נכסים בארץ או בחו"ל מלבד מיטלטלין אישיים, הם אינם מחזיקים בחסכונות או פקדונות, ואין להם אפשרות לקבל מימון ממקורות בנקאיים או אחרים. כמו כן, למבקשים אין מכרים או בני משפחה שיכולים לסייע להם בתשלום האגרה, ובני משפחתם, הסמוכים על שולחנם, ממתינים לעזרתם. לטענתו, אי מתן הפטור יביא לשלילת זכותם לגשת לערכאות, רק בשל מצבם הכלכלי.

לטענת ב"כ המשיב, אין באפשרות ועדת ההשגה לדון בהחלטה שהתקבלה בעניינם של המבקשים, משום שהיא אינה מוסדרת על ידי אף אחד מהנהלים שלפיהם רשאית הועדה לדון. לפיכך, צדקה ועדת ההשגה כאשר קבעה שהיא משוללת סמכות עניינית. לטענתו, המבקשים הגיעו לישראל על דעת עצמם, שלא במסגרת ההסכם הקיים בין המדינות, ובחרו לעשות דין עצמי. המבקשים רימו את הרשויות ונכנסו לישראל באשרת תייר, כאשר כוונתם הייתה להיכנס לישראל על מנת לעבוד בה. לו היו מוסרים מידע זה במעבר הגבול כנדרש, לא הייתה מונפקת להם אשרת תייר. לדבריו, לאזרח זר אין כל זכות קנויה לשהות בישראל, קל וחומר לעבוד בישראל. בנוסף נטען, כי המבקשים לא הניחו כל תשתית מינימאלית לביסוס טענותיהם בדבר העדר יכולת כלכלית. לטענתו, המבקשים מיוצגים על ידי עורך דין, דבר המהווה אינדיקציה ליכולתם הכלכלית של המבקשים, בייחוד כשלא ניתן הסבר לאופן מימון ייצוגם. ב"כ המשיב מוסיף כי העובדה שהמבקשים הגיעו לישראל בטיסה עומדת בסתירה לטענתם בדבר העדר יכולת כלכלית, כמו גם העובדה ששהו בישראל תקופה לא מבוטלת.

ב"כ המבקשים טען בתגובה כי המשיב שם עצמו כרשות שופטת כאשר הוא קובע שסיכויי העתירה נמוכים. אם סיכויי העתירה נמוכים, לא היה המשיב מתנגד בטענות סף לבקשת המבקשים, מבלי לתת עמדתו לגופו של עניין. לטענתו, העובדה שישראל חתמה על הסכם ביליטראלי אך לא פעלה כדי לקדמו מהווה למעשה הפרה של הבטחה שלטונית כלפי המבקשים. לטענתו, המבקשים נכנסו לתחומי ישראל עם כרטיסי טיסה מוזלים על מנת לשבור שבר וזאת בהתאם להסכם הבילטראלי. לדידו, סיכויי העתירה גבוהים שכן החלטת ועדה ההשגה עומדת בניגוד לדין ובניגוד לסמכויות ועדת ההשגה. לדבריו, בהסכם שכר הטרחה נקבע כי המבקשים ישלמו בעד הייצוג בסוף ההליך כאשר יתחילו לעבוד, וברור הוא שהמבקשים לא יכלו לייצג את עצמם ונזקקו לייעוץ משפטי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראה ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסם במאגרים, 31.12.89).

בענייננו, המבקשים לא הציגו כל מסמך התומך בטענותיהם בדבר העדר יכולתם כלכלית. עיון בתצהירים שהגישו המבקשים מלמד על כך שמדובר בתצהירים לאקוניים, אשר מפנים לסעיפים בבקשה באופן כוללני כלפי כל אחד מהמבקשים. המבקשים לא פירטו, באופן פרטני , כל אחד מהם, מהן הכנסותיהם והוצאותיהם החודשיות, ולא הסבירו היכן הם מתגוררים כיום וכיצד הם מממנים את מקום מגוריהם. בנסיבות אלו, ברי כי המבקשים לא פרשו את מלוא התשתית העובדתית אודות מצבם הכלכלי, ולא הוכיחו כי הם אכן נעדרי יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה.

הבקשה אפוא נדחית, אף מבלי להידרש לסיכויי העתירה.

המבקשים ישלמו את האגרה עד יום 1.10.13 , שאם לא כן, עתירתם תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ג, 04 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.