1. המבקשות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה ועיריית טבריה, הגישו ביום 28/12/12 בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית נגד המשיבות, על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון (להלן: "
ועדת הערר"), אשר הורתה על מתן היתרים לכ-320 יחידות דיור, במתחם המצוי במערב העיר טבריה, והמכונה "מתחם פוריה". בד בבד, עותרות המבקשות ליתן סעד זמני לתקופה עד הגשת העתירה.
2. המבקשות טוענות כי הן מעוניינות להגיש עתירה כנגד החלטה זו של ועדת הערר, אולם הן ממתינות עדין להחלטה בערר שהוגש למשיבה מס' 2, ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, (להלן: "
המועצה הארצית"), אשר עשוי לייתר את הדיון בעתירה. הערר למועצה הארצית הוגש על החלטתה של משיבה מס' 3, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הצפון, שלא לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, (להלן: "
החוק"), ולפרסם הודעה בדבר הכנת תוכנית על ידי המבקשות, ובדבר תנאים המגבילים הוצאת היתרים בשטח תוכנית זו. הדיון בערר זה התקיים אך טרם ניתנה בו החלטה, שעשויה, כאמור, לפי הנטען, לייתר הגשת העתירה.
3. המבקשות עותרות להאריך להן את המועד להגשת העתירה עד חלוף 14 יום לאחר קבלת החלטת המועצה הארצית בערר שהוגש לה ולהשהות את החלטת ועדת הערר המחוזית עד לאותו מועד.
4. לבקשתן צרפו המבקשות העתק הערר שהוגש למועצה הארצית, על נספחיו, העתק תשובות הצדדים בערר זה, בקשות והודעות, כולן קשורות להליך המתנהל בפני המועצה הארצית.
5. משיבות 2,3 טוענות בתגובה לבקשה כי אינן צד נכון ודרוש בעתירה. המשיבות 3-2 מתנגדות למתן סעד זמני, בטרם הוגשה עתירה. לעמדתן, לא ניתן לדון בבקשה כזו ללא הגשת עתירה מתאימה וגם לא ניתן להעריך את סיכויי העתירה.
המשיבות 3-2 מותירות את ההחלטה בנוגע להארכת המועד להגשת העתירה לשיקול דעת בית המשפט, שכן, אינן חולקות על כך שהחלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית, עשויה לייתר את הגשת העתירה.
במסגרת התגובה מציינות גם המשיבות, כי על החלטת וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית ניתן יהא להגיש עתירה מנהלית ולאחר מכן ערעור לפני בית המשפט העליון.
6. משיבה מס' 4, חברת נוף פוריה, החברה היזמית, המעוניינת לבנות במתחם, על פי היתרי הבנייה, ( להלן: "
המשיבה"), מבקשת לדחות על הסף את הבקשה. לטענתה, הגשת הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן המבקשות לא צרפו לבקשתן את החלטת ועדת הערר, שכנגדה הן מבקשות לעתור. בהחלטה זו ביקורת קשה כנגד התנהלותן של המבקשות, אשר עיכבו שלא כדין את היתרי הבנייה, אותם הייתה זכאית המשיבה לקבל כבר לפני כשנה וחצי.
לטענת המשיבה, כאשר הבקשה הינה למתן סעדים שתוצאתם הישירה או העקיפה הינה עיכוב נוסף במתן ההיתרים, מן הראוי היה שהמבקשות תפרטנה את עיקרי החלטת ועדת הערר.
7. המשיבה איננה חולקת על סמכותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת עתירה, אולם לגישתה, בדונו בבקשה זו, על בית המשפט לבחון קשת של שיקולים, כמו סיכויי העתירה, תום לבו של העותר, הסיבה בגינה נתבקשה דחיית המועד וכן שיקולים נוספים. בחינתם של שיקולים אלה צריכה להביא, לפי הנטען, לדחיית הבקשה. כך למשל, העובדה שהבקשה הוגשה ביום 28/12/12 כאשר ההחלטה של ועדת הערר ניתנה ביום 19/11/12, כאשר לא הייתה כל מניעה כי הבקשה תוגש סמוך לאחר המועד שבו ניתנה ההחלטה. בנוסף, נטען כי אין בין העתירה, ככל שתוגש, דבר וחצי דבר עם ההחלטה שתינתן על ידי המועצה הארצית.
המשיבה מוסיפה כי הבקשה להארכת המועד להגשת העתירה עד ל-14 ימים מיום שתתקבל החלטת המועצה הארצית איננה הכרחית, לא ברור גם מתי תינתן ההחלטה על ידי המועצה הארצית.
8. המשיבה מוסיפה וטוענת כנגד סיכויי העתירה, שעה שהחלטת ועדת הערר לא צורפה, מדובר בהחלטה מקצועית תכנונית, שאין בית המשפט נוהג להתערב בה. לטענתה, מנימוקי הבקשה לא עולה כי המבקשות אינן יכולות להגיש את העתירה.
9. המשיבה מבהירה כי הדיון במועצה הארצית הוא על החלטת הוועדה המחוזית שלא לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה, בדבר הגבלת מתן היתריי בנייה מטעמים שמקורם בהכנת תוכנית חדשה, ולא בסוגיה שנדונה בפני ועדת הערר, שעניינה מתן היתרים מכוח התוכניות הקיימות.
10. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים גם מן הטעם שהמבקשות לא גילו כי הגישו למועצה הארצית בקשה להורות לוועדת הערר כי תעכב את בירור הערר עד למתן החלטתה של המועצה הארצית והמועצה לא קיבלה את הבקשה. גם וועדת הערר התבקשה לעכב מתן החלטתה, עד להכרעה בערר שהונח בפני המועצה הארצית והיא בחרה שלא לעכב מתן החלטתה. המבקשות לא הגישו עתירה מנהלית או ערעור מנהלי על החלטת וועדת הערר שלא לעכב מתן החלטתה.
11. בכל הנוגע למתן צו ביניים נטען עוד, כי בקשה למתן צו ביניים ניתן להגיש במעמד הגשת העתירה או לאחריה, אך לא לפני הגשתה (תקנה 9(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ( להלן: "
תקנות סדרי הדין")). גם לו ניתן היה להוציא צו ביניים טרם הגשת העתירה, לטענת המשיבה לא היה זה המקרה הראוי לעשות כן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל.
12. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה מבלי שצורפה לה, כאמור, החלטת וועדת הערר, אין בה התייחסות לסיכויי העתירה ולא לנזק שיגרם אם לא יינתן צו הביניים, ובנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.
13. לתגובתה צרפה המשיבה העתק את החלטת ועדת הערר, שכנגדה, כאמור, בכוונת המבקשות לעתור, הבקשה שהוגשה למועצה הארצית להקדמת הדיון או לעיכוב ההכרעה בועדת הערר המחוזית ובקשה שהוגשה לועדת הערר המחוזית, בה נתבקשה לעכב הכרעתה.
14. בתגובה שהגישו המבקשות הן הבהירו כי בניגוד לנטען בתגובות, החלטת ועדת הערר צורפה לבקשה, במצורף להודעה מטעם היזם, (סימון 14.5 בבקשה).
בנוגע למועד הגשת הבקשה נטען כי המועד האחרון להגשת העתירה היה 6.1.13 והמבקשות רצו ליתן לועדת הערר הארצית שהות לתת החלטתה, בעקבות הדיון שהתקיים ביום 16.12.12 תוך כוונה להגיש את הבקשה ביום 27.12.12. לפי התגובה, סרבה המזכירות לקלוט את הבקשה ללא עתירה או אגרה בהתאם ולכן התעכבה הגשת הבקשה עד ליום 30.12.12.