החלטה בתיק עת"מ 53098-12-11

זוהי בקשה לצו ביניים שהגישו העותרים כנגד המשיב.

העובדות:

1.         העותרים טוענים בעתירה כדלקמן:

א.        העותר הוא אזרח אריתריאה, כבן 30, אשר הגיע לסודן מאריתריאה לפני כ- 10 שנים.

ב.         העותרת נולדה באתיופיה, כבת 27, ולאחר שהתייתמה מהוריה עברה לסודן בגיל 8.

ג.         העותרים הכירו אחד את השני, וכשמלאו לעותרת 18 שנים הם נישאו בסודן.

ד.         העותרים עזבו את סודן בינואר 2008 ונכנסו לישראל ביום 15.2.08.

2.         לעותרים נערך ראיון בו הם הצהירו על נישואיהם.

3.         ביום 22.12.11 נדחתה בקשת העותרת למקלט מדיני והיא התבקשה לצאת את ישראל תוך 7 ימים.

4.         העותר הוכר כפליט מאריתריאה והוא חוסה תחת מדיניות של אי הרחקה.

5.         כנגד ההחלטה מיום 22.12.11, הדוחה את בקשת העותרת לקבלת מעמד, הגישו העותרים עתירה מנהלית וביחד איתה בקשה לצו ביניים.

6.         החלטה זו דנה בבקשה לצו ביניים ובתגובה שהוגשה.

דיון:

7.         המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא השאלה אם יש מקום ליתן מעמד לעותרת מכוח טענת העותרים כי הם בני זוג נשואים.

            המשיב טוען כי העותר איננו מבקש מקלט אלא הוא חלק מאוכלוסיה הנהנית ממדיניות אי הרחקה זמנית לאריתריאה, מדיניות בה נוקטת מדינת ישראל לעת הזאת ביחס לנתיני אריתריאה.

            מדיניות זו לא ניתנת מכוח נוהל טיפול במבקשי מקלט ולא מכוח אמנת הפליטים אלא מדובר בהחלטת המדינה הניתנת, לפנים משורת הדין, ואין כל מניעה להרחיק מי שהינו אריתראי למדינה אחרת שאינה אריתריאה.

            המשיב טוען כי הזכויות המוקנות למבקשי מקלט אינן שוות למי שנהנה ממדיניות אי הרחקה ומשום כך, בענייננו, אין לעותר זכויות  אשר מאפשרות את המשך שהייתה של העותרת בישראל.

8.         העותרים טוענים כי אין להבחין בין מעמד העותר לבין מעמד של מבקשי מקלט, ככל שהדבר נוגע לשאלת זכותה של בת הזוג לשהות בישראל.

9.         עמדתי היא כי מדובר בטענות כבדות משקל, כמפורט בבקשה לצו ביניים ובתגובה לה, על כל הטיעונים והנימוקים.