החלטה בתיק עת"מ 40180-01-12

1.         העותרים הגישו עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב מיום 8.12.11 לפיה על העותרת לעזוב את ישראל.

            העותרים מבקשים ליתן לעותרת אשרה לישיבת קבע בישראל מכוח היות העותרת בת זוגו של העותר 2.

            ביחד עם העתירה הגישה העותרת בקשה לצו ביניים המורה למשיב להימנע מהרחקתה לישראל ולבטל את מעצרה ואת צו המשמורת.

2.         ביום 22.1.12 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת העותרת 1 מהארץ (כב' השופט ק. ורדי).

            ביום 13.2.12 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה לצו ביניים וביום 27.2.12 הגישו העותרים תשובה לתגובה.

3.         לאחר שעיינתי בעתירה, בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי יש מקום ליתן צו ביניים כנגד הרחקתה של העותרת מישראל.

            הטיעונים בעניין כנות היחסים בין הצדדים יידונו בעתירה.

4.         ביום 13.2.12 הגישו העותרים בקשה דחופה לביטול צו המשמורת וקביעת מועד דיון.

            הבקשה הועברה לסגן הנשיא, כב' השופטת קובו אשר החליטה, ביום 14.2.12, כי הדיון המקדמי יתקיים בפניה ביום 18.3.12 שעה 9.00.

            כב' השופטת קובו החליטה כי הבקשה לשחרור ממשמורת תתברר בפניי.

5.         לאחר עיון בכל כתבי הטענות לא מצאתי מקום לשחרר את העותרת ממשמורת.

            העובדות העולות מחומר הראיות מטילות צל כבד על טענות העותרים ולא נמצא כל פסול בהחלטה לפיה הושמה העותרת למשמורת.

            הדיון קבוע ליום 18.3.12 ואין מקום לבטל את המשמורת לפני קיום הדיון בעתירה.

6.         אשר על כן אני דוחה את בקשת העותרת לשחרור ממשמורת.

7.         ביום 15.2.12 הגישו העותרים בקשה דחופה לשחרור העותרת בערבות, כנגד הפקדת ערבות בנקאית על כל סכום שייקבע.

            העותרים טוענים כי המבקשת עצורה ומוחזקת במתקן משמורת ברמלה מאז 5.1.12, הדיון קבוע ליום 18.3.12 והמשך החזקתה של העותרת מהווה שלילת חירותה וניתן להבטיח אותה באמצעי פוגעני פחות, היינו, באמצעות שחרורה בערבות בכל סכום.

8.         המשיב מתנגד לבקשה.

            המשיב טוען כי מחומר הראיות עולה כי העותרת חיה עם אישה אחרת ולא עם בן הזוג הנטען על ידה.

            עוד נטען ע"י המשיב כי העותרת עשתה דין עצמי ולא יצאה מישראל.