החלטה בתיק עת"מ 29725-06-13

בפניי בקשה למתן פטור מאגרה.

ביום 14.06.13 הגיש המבקש עתירה מנהלית לפיה התבקש בית המשפט להורות על ביטולה של החלטת ועדת ההשגה (להלן: " הועדה") ועל העברת עניינו של המבקש לבחינת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים. במקביל, הגיש המבקש בקשה למתן צו זמני ולצו ביניים למניעת הרחקתו עד למתן החלטה או פסק דין בעניינו.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש הנו אזרח נפאל, שנכנס לישראל ביום 10.05.05 עם אשרת כניסה, המתירה שהייה ועבודה בתחום החקלאות. לדידו, החלטת יו"ר הועדה הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני, שלוקה בפגמים מינהליים, ובכלל זה, אי קיום חובת השימוע ו/או שקילת שיקולים זרים, ולפיכך דינה להתבטל. לדבריו, אין באפשרותו של המבקש לעמוד בתשלום האגרה, היות והמבקש אינו מועסק מזה מספר חודשים, נוכח העובדה שאינו מחזיק באשרת עבודה חוקית, וכי בקושי רב הוא מצליח לכלכל את עצמו. לטענתו, אין למבקש הכנסות, נכסי מיטלטלין או מקרקעין כלשהם וכי אין כל גורם שיכול לעזור למבקש במימון האגרה. לדבריו, המבקש פנה למכריו וחבריו, אך לא הצליח לגייס כל סכום משמעותי.

לטענת המשיבה, הבקשה חסרה בפרטים רבים ובסיסיים, והיא אינה מוכיחה את חוסר יכולתו הכלכלית של המבקש. לדבריה, המבקש לא תמך את הבקשה בתצהיר מפורט, ולא צירף מסמכים נוספים שיש בהם כדי להעיד על מצבו הכלכלי, לרבות, אודות הכנסותיו השונות. לטענתה, לא ברור כיצד ומהיכן מתקיים המבקש ששוהה בארץ כבר משנת 2005, כמו גם, כיצד הצליח לעמוד בתשלום ייצוגו המשפטי. לדידה, סיכויי העתירה נמוכים מאוד, שכן החלטת הועדה הייתה סבירה, מידתית ומנומקת היטב.

ב"כ טען בתגובה כי מטבע הדברים, אין ביכולתו של המבקש להחזיק בכספים או בנכסים בחשבונות בנק ישראלים, ולכן אין הוא יכול להציג כל מסמך פיננסי המעיד על מצבו הכלכלי בחודשים האחרונים. לדבריו, כשהמבקש מבצע עבודה כלשהי זו אין הוא מקבל תלושי שכר אלא תשלום במזומן. לטענתו, אין למבקש כל נכסי מקרקעין או נכסי מטלטלין שווי ערך בארץ או בחו"ל. ב"כ המבקש טוען כי בחלק משנות שהותו בארץ החזיק המבקש ברשיון עבודה מסודר ונהנה מהכנסה קבועה, שקיימה אותו בכבוד. ברם, כשנלקח ממנו רישיון העבודה התקיים המבקש בקושי רב על ידי עבודה בעבודות מזדמנות. לטענתו, שכר הטרחה בגין הטיפול במבקש סמלי בלבד ועומד על 3,200 ש"ח בלבד, וכי עד היום שולם רק סך של 1,600 ש"ח מתוך סכום זה, באמצעות עזרה מקרוביו ומכריו של המבקש. לטענתו, המבקש פנה למכריו וחבריו בבקשה למימון אגרת בית המשפט אך הצליח לגייס סך של 400 ש"ח בלבד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראה ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסם במאגרים, 31.12.89).

בענייננו, מלבד החשבונית בגין תשלום שכר הטרחה, לא צירף המבקש אף מסמך התומך בטענותיו בדבר מצבו הכלכלי. כמו כן, התצהיר שצירף אינו מפורט דיו, ומסתפק בהפניה לסעיפים מתוך הבקשה. המבקש לא פירט היכן הוא גר וכיצד הוא מממן את מגוריו, ולא התייחס להוצאותיו השונות ואופן מימונן. די בכך שהמבקש לא פרש את מלוא היריעה אודות מצבו הכלכלי, כדי להביא לדחית הבקשה.

יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מהות ההליך, מיהות המבקש, שיעור האגרה הנוהג, ומשנראה כי ההליך מגלה עילה, הנני סבור, ובשים לב לכך שמצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים, שיש להפחית את האגרה ולהעמידה על מחציתה בלבד.

מחצית האגרה תשולם בתוך 21 יום מהיום, שאם  לא כן, תימחק העתירה, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.