החלטה בתיק עת"מ 29238-12-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה בגדר עתירה מנהלית.

לטענת ב"כ המבקשים, המבקשת 1 הנה אזרחית פיליפינית, השוהה בארץ כדין החל משנת 2003. תחילה קיבלה המבקשת 1 אשרת עבודה, ובהמשך קיבלה תושבות ארעית במסגרת הליך מדורג, כבת זוג של אזרח ישראלי. ברם, בשנת 2012 נאלצה המבקשת לעזוב את בן זוגה יחד עם בנה מהנישואין (המבקש 2), ועברה למקלט לנשים מוכות. העתירה שבענייננו, נסבה על החלטת המשיב המורה על יציאת המבקשת את הארץ. לדבריה, בן זוגה של המבקשת 1 לא שילם לה מזונות ולא התחלק עמה בקצבת הנכות לה הוא זכאי. רק במאי 2013, לאחר פנייה למל"ל, התחילה המבקשת לקבל מחצית מקצבת הנכות של בן זוגה, ובתוך כך קיבלה תשלום רטרואקטיבי ביוני 2013. בחודשים האחרונים מתקיימת המבקשת 1 מקצבאות המל"ל בסך של כ-2,175 ש"ח. המבקשת 1 עבדה מדי פעם בעבודות מזדמנות, ולעיתים, נאלצה לחתום אבטלה אשר בגינה קיבלה סך של כ-700 ש"ח. בשל פקיעת אשרת התושבות, מצבה הכלכלי של המבקשת 1 התערער לחלוטין, שכן היא אינה זכאית עוד לסיוע המל"ל, ובהעדר אישור עבודה, אין לה אפשרות למצוא מקום עבודה. המבקשת גרה בשכירות ומשלמת שכ"ד בסך של 3,300 ש"ח וכן הוצאות בגין מים, חשמל, גז ומזון. אמנם חשבונה מצוי ביתרת זכות, אך יתרה זו מספיקה על מנת לכלכל את צרכי המבקשים למשך כשלושה חודשים בלבד, וכי לאחר ניצול יתרה זו יוותרו המבקשים ללא מקור הכנסה כלשהו. לטענתה, המבקשת אינה מכירה אדם או גוף שיכול לסייע לה בתשלום האגרה, והעתירה הוכנה ללא גביית שכר טרחה.

לטענת ב"כ המשיב, עיון בדוחות העו"ש אותם צירפה המבקשת 1 מצביע על כך שחשבונה מצוי ביתרת זכות בסך של 14,978.11 ש"ח, נכון ליום 15.11.13. לפיכך, סבורה ב"כ המשיב כי יש ביכולת המבקשים לשלם את אגרת בית המשפט בהליך זה. לדבריה, לא נפל כל פעם בהתנהלות הועדה הבין משרדית יש לה שיקול דעת רחב והתערבות בית המשפט בהחלטותיה הנה צרה במיוחד. לדעתה, עיון בעתירה מלמד על כך שהיא חסרת בסיס ממשי, וכי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח עילה לכאורית.

ב"כ המבקשת טענה בתגובה, כי המשיב לא בחן את בקשת המבקשת 1 על פי הקריטריונים שהוא עצמו קבע ולכן על פניו, דחיית הבקשה הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני. לדבריה, טענת ב"כ המשיב כי אין סיכוי לעתירה, אין לה על מה לסמוך. לטענתה, הכספים שנותרו בחשבונה של המבקשת 1 הם מקור מחייתם הבלעדי והיחיד של המבקשים, ואם הסעד המבוקש בעתירה לא יתקבל, הרי שהם ייאלצו לחיות מכספים אלו למשך תקופה שעשויה להימשך שנה - שנה וחצי, וניכר כי הוצאה בסך של כמעט אלפיים ש"ח הנה קריטית עבור המבקשים. לטעמה, יכולתה הכלכלית של המבקשת כעת, בהעדר רישיון עבודה, אינה קיימת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה, ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עליה. (ראו: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, 15.1.06).

בענייננו, המבקשת 1 צירפה אישור מטעם המל"ל המתייחס לזכאות בן זוגה לגמלת נכות ואישור על זכאות לקצבת ילדים. בנוסף , צירפה המבקשת 1 חוזה שכירות וכן תנועות מחשבונה בבנק הפועלים, מהם עולה כי חשבונה מצוי ביתרת זכות בסך של 14,978 ש"ח (נכון ליום 15.11.13). לאור מכלול נתונים אלו, ברור אפוא כי המבקשת 1 אינה נעדרת יכולת כלכלית באופן מוחלט.

יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקשת 1 הצהירה כי היא לא תוכל לקבל עוד קצבאות מטעם המל"ל או לעבוד, בהינתן העובדה שייצוגה המשפטי ניתן ללא גביית שכר טרחה, ומשנראה כי ההליך מגלה עילה, נחה דעתי כי יש להפחית מגובה שיעור האגרה ולהעמידה על סך של 500 ש"ח בלבד.

האגרה תשולם אפוא בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, העתירה תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.