החלטה בתיק עת"מ 24580-12-11

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

            זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל.

לטענת העותר נשקפת לו סכנת חיים במולדתו בשל היותו מתרגל בשיטת ה"פאלון גונג", החל משנת 2009.

2.         כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)       במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).          

(ב)       במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)        במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.          
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.           

(ד)       כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

            בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה

3.         כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.         בענייננו, העותר נכנס לישראל לראשונה ביום 29.8.02 באשרת עבודה מסוג ב/1 לעבודה בתחום הבניין, ושהה בישראל עד ליום 25.6.06.

            ביום 11.7.06 נכנס העותר בשנית לישראל באשרת עבודה מסוג ב/1 בתוקף עד ליום 25.11.07.

            העותר נטש את מעסיקו ביום 13.9.07 וביום 25.11.07 נעצר העותר ולאחר קיום הליכים שונים בעניינו, הוחלט על שחרורו של העותר לצורך מיצוי זכויותיו הכספיות (גביית כספים ממעסיקים שונים) וזאת בכפוף להפקדת ערבות.

            אשרת שהייתו של העותר הואכה מעת לעת, עד ליום 31.5.08 וביום 18.6.08 אף הוחלט על חילוט הערבות שהפקיד העותר.

העותר הגיש שתי עתירות מנהליות בבקשה להאריך את שהותו בישראל עד למתן עדותו המוקדמת במסגרת תביעה כספית שניהל העותר, אך עתירותיו נדחו (עת"מ 2677/08, 1107/09).

ביום 24.1.10 הגיש העותר עתירה נוספת להארכת שהותו עד למתן עדות מוקדמת, וביום 7.2.10 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן לעותר אשרה של חודש בלבד עד למתן העדות המוקדמת המבוקשת.

ביום 31.5.10 הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל, וביום 6.12.11 לאחר קיום ראיון לעותר נדחתה בקשתו על הסף.

5.         בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביניים עד לבירור טענותיו של העותר במסגרת העתירה, וזאת מהטעמים הבאים: