החלטה בתיק עת"מ 1359/06 - פסקדין

2.         ביום 30.3.06 הוסכם על ידי ב"כ הצדדים למחוק את העתירה, בשל העדר סמכות עניינית לדון בה, ובית המשפט החליט, בהסכמת הצדדים, כי: "הערבות הבנקאית תישאר מופקדת עד להחלטה אחרת".

3.         ביום 4.4.06 הגיש העותר 1 (להלן: "העותר") עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בג"צ 2957/06), בעניין נשוא העתירה שבתיק זה, ואף שם ניתן צו ארעי האוסר על המשך ביצוע העבודות במקוה. בג"צ קבע באותה החלטה כי הערבות שהופקדה בתיק זה תעמוד בעינה. מכאן יש להבין כי הערבות שהופקדה בתיק זה תשמש אף לצורך כיסוי נזקי המשיבה אם יפקע הצו שניתן בבג"צ, וזאת בנוסף לכך שהבטיחה את כיסוי נזקי המשיבה אם יפקע הצו שניתן בבית משפט זה.

4.         ביום 16.7.06 דחה בג"צ את העתירה, בלא צו להוצאות, ובלא התייחסות לעניין הערובה.

5.         איש מן הצדדים בתיק שבפני לא עשה דבר בעניין הערובה: המזכירות היא זו אשר שבה ומפנה אלי בקשות בעניין זה, ולכן ביקשתי את התייחסות הצדדים בכתב, שאכן הוגשה. המשיבה עותרת לחלט את הערבות לטובתה בשל נזקים שנגרמו לה בגין הצו הארעי בבית משפט זה ובבג"צ. לחלופין היא מבקשת להותיר את הערבות בתיק עד יום 31.12.07, מתוך הנחה שעד אז יתגבשו הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהמצב הארעי (בניית המקוה טרם הסתיימה). העותר 1 מתנגד לחילוט, ואף טוען כי יש להשיב לו את הערבות, משום שחלף המועד להארכת תוקפה על פי תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מה גם שלא הוכחה כל עילה לחילוט הערבות.

6.         רשם בית המשפט העליון, כב' השופט י' מרזל, החליט ביום 21.9.06, במסגרת בג"צ 2957/06 הנ"ל, כי נושא השבת הערבות ידון בבית משפט זה. אינני משוכנע כלל ועיקר כי החלטה זו נכונה, בכל הכבוד, שהרי הערבות באה להבטיח את הנזקים שיגרמו כתוצאה מן הצו הארעי שניתן בבג"צ. מכל מקום, הואיל והערבות ניתנה גם להבטחת נזקים בעקבות הצו שניתן בבית משפט זה, אדון בעניין.

7.         יאמר מיד: אין בסיס לבקשה לחלט את הערבות. המשיבה לא הגישה ביוזמתה בקשה שכזו, וגם עתה לא הניחה בפני בית המשפט בסיס ראייתי לטענותיה בעניין. לכן יש לדון רק בבקשתה החלופית להותיר את הערבות בתיק בית המשפט עד יום 31.12.07, על מנת לאפשר לה להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מן הערבות, ובגדרה של אותה תביעה לעתור לסעד זמני בעניין הערבות. יש גם לציין כי בית משפט זה איננו מוסמך לחלט ערבות בגין נזקים שנגרמו בהליך שהתנהל בבג"צ, ונראה כי עיקר נזקיה הנטענים של המשיבה נגרמו כתוצאה מן הצו הארעי שניתן בבג"צ, ואשר עמד בתוקפו במשך כחודשיים וחצי. הצו שניתן בתיק זה בוטל בתוך כשבועיים ימים. גם מטעם זה, תאלץ המשיבה להגיש תובענה נפרדת בגין הנזקים שגרמו לה הצווים בשתי הערכאות גם יחד.

8.         אינני מקבל את טענת העותר כי לא ניתן להאריך עוד את המועד שבו תישאר הערבות בתיק בית המשפט, לפי תקנה 371(ג) לתסד"א. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לקבוע מועד שונה מתקופת ששת החודשים הקבועה בתקנה זו. כך אכן נקבע בהחלטת בית המשפט מיום 30.3.06, בהסכמת הצדדים, כי הערבות הבנקאית תישאר בתיק " עד להחלטה אחרת". החלטה אחרת שכזו לא ניתנה עד היום, ולכן אין לומר כי חלף המועד להארכת תוקפה של הערבות.

9.         טענותיו של העותר כי המשיבה 1 ויתרה על חילוט הערבות, במגעיה עם העותר, וכי לא נגרמו לה נזקים כלשהם - תתברר בהליך נפרד שתאלץ המשיבה ליזום בעניין חילוט הערבות. לכן אין מקום לדון בהם במסגרת זו.

10.       על פני הדברים יש הצדקה בעתירתה החלופית של המשיבה, שכן צו המונע את המשך הבניה לתקופה של כחודשיים וחצי עלול, לכאורה, לגרום נזק, ואין מחלוקת כי הצו פקע לאחר שהעתירה בשתי הערכאות נמחקה או נדחתה. לכן אני מקבל את העתירה החלופית, ומורה כי הערבות הבנקאית תיוותר בתיק עד יום 31.12.07. עד אז תחליט המשיבה אם היא מגישה תביעה בגין הנזק שגרמו לה הצווים בשתי הערכאות, ובגדרה תבקש סעד זמני בנוגע לערבות הבנקאית, שכן התקופה שנקבעה עתה לא תוארך עוד. אם עד יום 31.12.07 לא תינתן החלטה אחרת של בית משפט מוסמך שבו הוגשה התביעה, תוחזר הערבות לעותרים.

11.       המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

12.       אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ז (28 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.