החלטה בתיק עת"מ 11844-08-11

בית המשפט הציע הצעה אשר לו נתקבלה היה בה כדי לסיים היום את הדיון לא רק בצו הביניים אלא גם בעתירה העיקרית. אולם המשיבה עמדה על רצונה להגיש תשובה מלאה לעתירה ומסתבר שהיא מבקשת לשם כך שבועיים ועל כן לא ניתן היום לסיים את העתירה, לא בהסכמה ולא בהכרעה.

נותר לסיים את עניין צו הביניים כאשר דומה שאין מחלוקת אמיתית על אותו חלק המונע הרחקה מהארץ עד להכרעה בעתירה והמחלוקת מתמקדת בשאלת המשמורת, לרבות תנאי השחרור אם ייקבע שחרור.

המבקשת טוענת כי מעצרה מלכתחילה היה שלא כדין, משום שביום שנעצרה עוד הייתה בידה אשרה בתוקף. עוד היא טוענת כי התניית השחרור בתנאי ערובה פירושה שבית המשפט נותן נפקות מעשית למעצר שמלכתחילה היה שלא כדין. המשיבה טוענת כי המעצר לא היה בניגוד לשום חוק וכי היה ברור ביום מעצרה שהיה גם היום האחרון לתוקף האשרה שלה כי אין מקום להאריך את האשרה, מכיוון שלשיטת המשיבה אין כל סיכוי שהמבקשת זכאית למעמד של פליט ואין היא יכולה להישאר בארץ, ולשיטתה דחיית הבקשה למעמד זה כפי שנעשתה, נעשתה כדין.

מבלי להכריע כעת בשאלה הזו של חוקיות או תקינות המעצר, הכרעה מלאה, די במקומה שהמקרה אינו מקרה רגיל. על פי הנוהל שהיה בתוקף בעת שהמבקשת החלה את ההליכים, לא ניתן היה לדחות את בקשתה לקבלת מעמד של פליט באופן שבו הדבר נעשה. על פי הנוהל שהיה בתוקף ביום שבו התקבלה ההחלטה, ניתן היה לעשות את הדבר. השאלה איזה משני הנהלים חל על עניינה של המבקשת איננה שאלה פשוטה בעיניי, והתשובה עליה איננה נראית לי ברורה מאליה, שכן מצד אחד ניתן לומר שבעניינים מסוג זה ההליך הוא עניין מהותי ואין מקום להכיל שינוי בכללים על בקשה תלויה ועומדת. מצד שני ניתן לומר שכל עניין דיוני עשוי לגרור השלכות מהותיות ובכל זאת הכלל הוא ששינוי בכללים דיוניים חל גם על עניינים תלויים ועומדים.

אני סבור שההכרעה בדילמה הזו חורגת מן הדרוש לצורך ההכרעה בצו הביניים.

מדובר במבקשת (עותרת) שנכנסה לישראל כדין ושהתה בה כדין עם אשרת עבודה. זמן לא רב לאחר תום תוקף אשרת העבודה, לטענת המשיבה, וזמן ניכר למדי עוד לפני תום תוקף האשרה לשיטת המבקשת, הגישה המבקשת באוקטובר 2010 בקשה להכרה במעמד של פליט. זאת לפני שננקטו הליכים כלשהם בעניינה על ידי איזו מן הרשויות המופקדות על אכיפת החוק. בכך, גם אם הסיטואציה היא שהתפתחה בה הליכים זמן קצר לאחר תום תוקף האשרה שלה, כשיטת המדינה, עדיין גילתה המבקשת את דעתה שאין בכוונתה לשהות בישראל לאורך זמן שלא כדין והיא מבקשת לקבל גושפנקא חוקית להמשך השהות.  מאז פתחה בהליכים הללו, שהתה בישראל שוב כדין מכוח אשרה שהונפקה, וביום שבו האשרה הייתה אמורה להסתיים, בהגיעה להיכן שצריך להגיע על מנת להאריך אותה, נעצרה שם.

די אם אומר שנסיבות אלה מעוררות אי נוחות לכל הפחות. מצידו השני של המטבע די אם אומר, שהתנהלות המבקשת עד אז אינה מסוג ההתנהלויות המעוררת חשש כבד להתחמקות ולמה שמכונה "היעלמות של שוהה בישראל שלא כדין, כאשר הוא מוסיף לשהות בישראל, אולם דואג להסוות את העובדה הזו ולהימנע ככל האפשר מלהתגלות.

על כן גם לו אניח שהמעצר כדין, ניתן לומר שהחשש להיעלמות ולסיכול החלטה עתידית להרחקתה מהארץ, בין שתיפול כבר בתום הדיון בעתירה ובין בשלב מאוחר יותר לאחר הליכים נוספים שינקטו, אם יינקטו, אינו נראה חשש של ממש.

כאשר מוסיפים לכך את אי הנוחות, לכל הפחות, שמעוררות נסיבות המעצר, דומה שניתן להגיע לתוצאה לפיה יש להורות על שחרורה של המבקשת בתנאים של חובת התייצבות מידי שבוע בכל יום חמישי במשרדי יחידת עוז בחולון בין השעות 09:00 ל- 12:00 בבוקר וכן כתנאי מוקדם לשחרור על מסירת כתובת ליחידת הערבויות בנתב"ג שתהיה כתובת מלאה בישראל.

המבקשת תשוחרר לאחר שתומצא כתובת כאמור.

היה והכתובת תומצא בעוד המבקשת בבנין בית המשפט ויוכח שהומצאה, תשוחרר ישירות מבניין בית המשפט.

כתב תשובה לעתירה לגופה יוגש עד 31.8.11.

דיון בעתירה לגופה בפני כב' השופט יעקב ביום 27.9.11 בשעה 14:30.

הואיל ובינתיים נמסרה לבית המשפט כתובת שבה תהיה המבקשת לאחר שחרורה, רח' סלמה 35 תל אביב קומה 1 יחידה מס' 17, הרי שנקבע בזה כי זו תהיה כתובתה של המבקשת עד להכרעה בעתירה לגופה, ובנסיבות אלה, אני מורה על שחרורה כבר כאן בבית המשפט ומזכיר את חובת ההתייצבות בימי חמישי ביחידת עוז.

המבקשת לא תורחק מישראל ולא תושם במשמורת בשל עצם שהייתה בישראל, הכל עד להכרעה בעתירה ובכפוף להכרעה.

כתובת עורך דינה של המבקשת יהיה גם כתובתה לצורכי קבלת כתבי בי דין והזמנות לדיונים המשך ההליך.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"א, 16/08/2011 במעמד הנוכחים.