החלטה בתיק עת"א 7409-04-12

העותר מרצה 12 שנות מאסר בגין הריגה ואתמול החלטתי על הוצאתו לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחיו שאמורה להתקיים מחר בכסייפה, בכפוף להסכמת משטרת ישראל שתגובתה לא התקבלה אתמול מנימוקים טכניים הקשורים בה.

היום מונחת בפניי התנגדות משטרת ישראל ליציאת העותר לחופשה מיוחדת, כאשר היא מבוססת על שניים מאלה:

א.         חשש לאי חזרה מהחופשה, וזאת מאחר וסמוך לאחר ביצוע העבירה בגינה מרצה העותר את מאסרו הוא נמלט בסיוע בני משפחתו.

ב.         חשש לשלומו מפני משפחת הקורבן.

יצוין כי בתגובה שהוגשה לב"כ העותר ובאמצעותה לבית המשפט לא נרשם הנימוק שנרשם בעמוד נפרד, שהוגש.

ב"כ העותר טוענת כי אין מקום לעמדתה המתנגדת של משטרת ישראל, שכן עניין בריחתו של העותר הוא עניין ישן, מלפני מאסרו, כאשר התנהגותו במהלך המאסר תקינה ואילו באשר לחשש לשלומו - אין לכך מקום מאחר והושגה סולחה בין משפחתו למשפחת הקורבן.

גם אם אינני לוקח בחשבון את בריחתו של העותר סמוך לאחר ביצוע העבירה, הרי יש בה חשש לשלומו אם ייוודע למשפחת הקורבן כי יצא לחופשה כדי לסכן את חייו.

החשש מבוסס על נימוק המופיע בעמדת יחידת השטח ואין העובדה שנרקמה סולחה בין הצדדים, גם אם נרקמה כזו, כדי להפיג את החשש.

לאור כל האמור לעיל, עמדת משטרת ישראל היא עמדה סבירה ומוצדקת ואני מבטל את ההחלטה מאתמול.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תשע"ב, 05/04/2012 במעמד ב"כ הצדדים ובהעדר העותר.