עת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
7175-06-11
25/10/2011
|
בפני השופט:
קלרה רג'יניאנו
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני
עו"ד רן קרויט
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד גבי פאר
|
| החלטה |
העותר הורשע בעבירות של אונס בכח ובאיומים ומעשה מגונה בכח שביצע כלפי בתו, שהיתה באותה עת בת 6 שנים. העבירות בוצעו במשך כ- 9 שנים. העותר נדון לעונש מאסר של 18 שנים והוא מרצה מאסרו מדצמבר 2000. תום מאסרו דצמבר 2018. מסווג בקטיגוריה א'.
העותר פנה לקצין האסירים בבקשה לצאת לחופשות, אך בקשתו סורבה. משכך, עתר לביהמ"ש המחוזי נגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשות. עתירה זו היא נושא ההחלטה שבפני.
עפ"י הוראות שירות בתי הסוהר, אין לאשר הוצאתו של אסיר לחופשה שהורשע בעבירות מין במשפחה אלא לאחר קבלתן של שתי חוות דעת. חוות דעת של מב"ן (המרכז לבריאות הנפש של שב"ס) וחוות דעת של הועדה לגילוי עריות.
חוות הדעת של מב"ן, שניתנה בעניינו של העותר, המליצה על הוצאתו לחופשה בתנאים מגבילים הכוללים ליווי, אי יצירת קשר והרחקתו ממקום מגוריה של הקרבן. על פי האמור בה מסוכנותו של העותר היא נמוכה.
לעומת זאת, הועדה לגילוי עריות מחוות דעתה מיום 5/4/11, לא המליצה על הוצאתו של העותר לחופשות. חווה"ד אוחזת בשני חלקים, חלק גלוי וחלק חסוי.
חלקה הגלוי של חווה"ד הועבר גם לעיונו של ב"כ העותר. חלקה החסוי של חווה"ד הועבר לעיונו של ביהמ"ש בלבד.
בחלקה הגלוי של חווה"ד נכתב כי העותר מודה בביצוע העבירות והסביר את ביצוען על רקע כלכלי קשה, מצוקה וצריכת אלכוהול שגרמה לכך שלא שלט בעצמו. הועדה התרשמה כי מדובר באמירות חסרות אמפטיה לקרבן וריכוז עצמי. הועדה התרשמה ממנגנוני הגנה של מזעור והדחקה ללא הבנת הסכנות הגלומות בהתנהגותו ותפיסותיו.
סירובה של הרשות לאשר יציאתו שלה עותר לחופשות מבוססת על העדפתה של חוו"ד של הועדה לגילוי עריות, בהסתמך על האמור בחלקה החסוי.
ב"כ העותר מלין כנגד החלטת הרשות וטוען, כי לא היה מקום להעדיף בנסיבות המקרה את חוו"ד וג"ע ומשהביע מב"ן הסכמתו לאשר יציאתו של העותר לחופשות, היה מקום להעדיף חוו"ד מב"ן ולאשר יציאתו לחופשות בתנאים מגבילים.
ב"כ העותר הציג לעיוני שלוש החלטות קודמות שניתנו על ידי ביהמ"ש המחוזי בהן החליט ביהמ"ש לאשר יציאתו של אסיר לחופשות ולהעדיף את חוו"ד מב"ן שהמליצה על יציאה לחופש כנגד חוו"ד וג"ע שלא המליצה על יציאתו לחופש.
ב"כ המשיב מתנגד לקבלת העתירה.
נטען, כי מתפקידו של ביהמ"ש לבדוק במסגרת הליך זה את סבירות החלטת הרשות ומשחליטה הרשות להעדיף את חוו"ד וג"ע על פני חוו"ד מב"ן, על יסוד האמור בחלקה החסוי של חוו,ד וג"ע, לא ניתן לומר כי החלטת הרשות היא בלתי סבירה ומצריכה את התערבות ביהמ"ש.
ב"כ המשיב הגיש לעיוני מספר החלטות שניתנו בעניין דומה ובהן נקבע כי בנסיבות שכאלה אין לומר שהחלטת הרשות בלתי סבירה.
לאחר ששמעתי טיעונים לעתירה, הגעתי למסקנה כי דינה של העתירה להידחות. עצם העובדה שעמדו בפני הרשות שתי חוות דעת סותרות והרשות החליטה להעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה, איננה מקימה עילה להתערבות ביהמ"ש.
שיקול הדעת בכגון דא נתון לרשות. שיקול הדעת משמעותו גם להחליט איזו מבין שתי חווה"ד להעדיף.
אוסיף ואומר, כי לאחר שעיינתי בחלקה החסוי של חוו"ד וג"ע הגעתי למסקנה כי דינה של העתירה להידחות גם לגופו של עניין שכן האמור בה מבסס כדבעי את החלטת הרשות שלא להוציאו לחופשות.
לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.
<#4#>
ניתנה והודעה היום כ"ז תשרי תשע"ב, 25/10/2011 במעמד הנוכחים.