החלטה בתיק עת"א 53537-02-13

1.         העותר מרצה 8 שנות מאסר בגין אונס קטינה וחודשיים ושמונה ימים בגין תקיפת בת זוג והוא עותר לשנות את הקטגוריה שלו מ- א' ל- ב' ולהוציאו מיד לחופשות כפי שהמליצו ועדת אלמ"ב וד"ר שני וגב' קייזר שנפגשו עם העותר במהלך מאסרו וערכו לו מבחנים, בחוות דעת מיום מיום 4.2.13, ובחוות דעת מיום 26.2.13 שהועברה להתייחסות מב"ן והוצגו בפני.

2.         המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת מב"ן לפיהן מסוכנותו המינית של העותר בינונית ולא ניתן לאיין אותה אם ייצא לחופשות.

3.         ב"כ העותר טוען שהתנהגות העותר בכלא תקינה ועפ"י דו"חות גורמי הטיפול הוא סיים בהצלחה השתתפות בקבוצה פסיכו חינוכית עוד בחודש אוגוסט 2011 וכן השתתף בקורסי העשרה, שליטה בכעסים וקורס זוגיות.

4.         עפ"י חוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 13.11.11 העותר מודה הן בעבירת האונס והן בתקיפת אשתו דאז ומנחות הקבוצה הפסיכו חינוכית התרשמו שהוא נתרם מהשתתפותו בקבוצה אך זקוק להמשך טיפול בתחום עבירות המין וכי העותר מביע מוטיבציה להשתתף בקבוצה טיפולית אך הדבר לא התאפשר.

5.         מחוות דעתם של ד"ר שני וגב' קייזר מיום 4.2.13 עולה כי מבחינת כלי הערכת מסוכנות מינית ההסתברות למסוכנות מינית מצד העותר בטווח הארוך היא בינונית נמוכה והמסוכנות המינית לטווח הקצר, תחת תנאים מגבילים בזמן חופשות, היא נמוכה.

6.         מחוות הדעת של ד"ר שני וגב' קייזר מיום 26.2.13 עולה שהעותר הוא בעל קווי אישיות נרקסיסטיים, מגלה תובנה ראשונית לחומרת מעשיו ומביע מוטיבציה להמשך טיפול בעברייני מין לאחר שהשתתף בשתי קבוצות טיפוליות רמת המסוכנות שצפויה ממנו בתחום האלימות הזוגית נמוכה וההסתברות למסוכנות מינית בטווח הארוך היא בינונית נמוכה ולטווח הקצר תחת תנאים מגבילים היא נמוכה.

7.         עפ"י חוות דעת מב"ן מיום 28.1.12, שמבוססת על העבירות נושא מאסרו של העותר, עברו הפלילי, בדיקות קודמות שנערכו לו במב"ן, על התנהגות בכלא, על ממצאי בדיקתו הנוכחית והתייחסותו לעבירות, שהיתה התייחסות ממזערת ומכחישה את רובן, מסוכנותו המינית לטווח הקצר היא בינונית.

8.         עפ"י חוות דעת מב"ן מיום 2.5.13, שנערכה לצורך הדיון בעתירה ומתבססת, בין השאר, על בדיקת העותר ביום 6.2.13, על בדיקות קודמות ועל ממצאי השתתפותו בקבוצות טיפוליות, מדובר באדם שבאופן שיטתי הפר כל מסגרת שהוצבה לו.

במהלך בדיקתו הציג העותר מצג שווא שתוכנן ותורגל מראש לפיו הוא עבר שינוי ולוקח אחריות על מעשיו בעוד שבפועל דבריו לא מבוססים על תובנות אמיתיות אלא הוא מנסה להסתיר ולהתעלם מהאספקטים השליליים בהתנהגותו. הוא מביע אמנם רצון לקבל טיפול בבבעיותיו המיניות אך כשהוצע לו טיפול הוא סרב. על סמך פקטורים סטאטיים ודינמיים שפורטו בסיפא חוות הדעת מסוכנותו המינית של העותר לטווח הקצר נותרה בינונית, כפי שהיתה בבדיקות קודמות.

מומחי מב"ן התייחסו לחוות דעתם של ד"ר שני וגב' קייזר וכתבו כי עורכי חוות הדעת אינם מעריכי מסוכנות, השימוש שעשו בכלי שבודק קיומה של אבחנה פסיכופטית לא רלוונטי מאחר ואין טענה שהעותר פסיכופט והכלים האקטואריים בהם השתמשו לא תוקפו לשפה העברית ולכן לא ניתן להשתמש בהם.

9.         אינני מקבל את טענת ב"כ העותר שעל המשיב היה להעדיף את חוות דעת ועדת אלמ"ב על חוות דעת מב"ן שכן עפ"י פקנ"צ חופשות הגוף המקצועי שחוות דעתו נדרשת לצורך בקשת עבריין מין, כמו העותר, לצאת לחופשות הוא מב"ן, באמצעות מעריכי המסוכנות המינית שבו, בעוד שוועדת אלמ"ב היא הגורם המקצועי שחוות דעתו נדרשת לצורך בחינת בקשתו של אסיר אלמ"ב לצאת לחופשות.

10.       העותר מרצה את מרבית מאסרו בגין אונס קטינה ולכן צודק המשיב כאשר הוא מסתמך על חוות דעת מב"ן ומעדיף אותה על חוות דעת ועדת אלמ"ב. כך גם החלטת המשיב להעדיף את חוות דעת מב"ן על חוות דעתם של ד"ר שני וגב' קייזר היא החלטה סבירה, אף מבלי להתייחס למשקל המבחנים שערכו לעותר שכן הם, בניגוד למומחי מב"ן, אינם מעריכי מסוכנות מינית ולא בדקו את העותר במהלך כל מאסרו, כפי שנבדק ע"י מומחי מב"ן (ראה סעיף 25 לפסק דינה של כב' השופטת בייניש, כתוארה אז, בעע"א 6483/01 אלעביד נ' שב"ס, פד"י נז(6) 678, 709 וסיפא החלטתה של כב' השופטת חיות ברע"ב 4980/12 צורף נ' מדינת ישראל ואח', ניתנה ביום 5.10.12).

11.       לאור כל האמור לעיל, החלטת המשיב שלא להוציא את העותר לחופשות בשל מסוכנותו המינית סבירה ומוצדקת ואני דוחה את העתירה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ב"כ העותר יודיעו לעותר.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהיעדר ב"כ הצדדים והעותר.