עת"א
בית המשפט המחוזי בחיפה
|
35631-02-13
05/03/2013
|
בפני השופט:
א' קיסרי
|
| - נגד - |
התובע:
משה ארביב
|
הנתבע:
1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
|
| החלטה |
עתירת אסיר המכוונת כנגד סירובו של משיב 1 ("
שב"ס") לאפשר לו לצאת לחופשה.
העותר נשפט למאסר של שלוש שנים ותשעה חודשים והוא החל את ריצוי עונשו בחודש אוקטובר 2010. סיווגו של העותר הוא ב-1 ועניין זה, אף שהוא רלוונטי לנושא יציאה לחופשה, אינו עומד לדיון בעתירה זו.
לטענת העותר, הוא אדם צעיר שזה הוא מאסרו הראשון כי הוא השתלב באופן תקין בכלא כרמל והשתתף בפעילות שיקום. לפני כשלושה חודשים ועל רקע סירוב קודם של שב"ס לאפשר לו יציאה לחופשה הוא הגיש עתירה לבית משפט זה (עת"א 39280-12-12) אשר, לאחר דיון בה, היא נדחתה על רקע תוכנם של מידעים מודיעיניים המצביעים על מעורבתו של העותר באירועי אלימות בין כותלי הכלא. יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין שיש מקום ששב"ס יבחון שוב את נושא יציאת העותר לחופשה ובית המשפט הביע את תקוותו שלקראת הדיון בעניין תוגש חוות דעת חיובית על ידי גורמי הטיפול בשב"ס.
בכתב התשובה נטען על ידי שב"ס שבנוסף למידעים המודיעיניים שעמדו ביסוד ההחלטה הקודמת, שנדונו בעת"א 39280-12-12, קיימת גם חוות דעת מודיעינית המייחסת לעותר מסוכנות גבוהה ובנוסף, קיימת חוות דעת של משטרת ישראל אשר גם היא מייחסת לעותר מסוכנות המצדיקה התנגדות לאפשרות יציאתו לחופשה. המידעים המודיעיניים וחוות הדעת הוצגו לעיוני במהלך הדיונים.
באת כוח העותר, שטענה בכישרון רב, הצביעה על כך שבמידעים המודיעיניים אין, ככל הנראה, כל חדש לעומת המידעים שעמדו לדיון בעתירה הקודמת, ומן העבר האחר היא הצביעה על כל הנתונים המצדיקים לטענו את מתן החופשה לעותר כגון: התנהגותו בכלא, השתתפותו בפעילות וכן, ולא אחרונה בחשיבותה, העובדה שהעותר מגיע בקרוב לדיון בפני ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר ואין זה מתקבל על הדעת לייחס לו מסוכנות באופן שבו הדבר נעשה על ידי המשיבים. על רקע כל אלה נטען כי הסירוב לאפשר לעותר חופשה הוא בלתי מידתי, בלתי סביר ויש להתערב בו.
שקלתי את טענות העותר ועל אף המשקל שראוי לתת להן, לא אוכל לקבלן.
אין חולק שלאסיר אין זכות קנויה לקבל חופשה (רע"ב 623/12
רועי צאפאנא נ' מדינת ישראל (14.3.12)). בצד זאת קיימות נוהל המסדירות את נושא מתן חופשות לאסירים והן נקבעו בפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00 ("
הפקודה"). בהתאם לכך, וכל עוד נוהג שב"ס בהתאם לנוהל כשהוא מחליט בעניין מתן חופשה לאסיר, אזי, בהיעדר נימוקים אחרים, לא ניתן לקבוע שהחלטתו אינה סבירה ואין עילה להתערבות בה.
סעיף 1 של פרק ד' של הפקודה קובע כי בגדר שיקולי מתן אפשרות חופשה לאסיר יובא בחשבון תפקוד חיובי שלו אשר משמעו "
כי אין מידע הקושר את האסיר למעורבות שלילית בתוך בית הסוהר, המהווה עבירת בית סוהר או עבירה פלילית ...". בנוסף, לפי סעיף 5 לפרק ה' של הפקודה נדרש כי יציאתו של אסיר המסווג ב-1 תאושר על ידי המשטרה.
כאמור, עיינתי במידעים הרלבנטיים ובחוות הדעת שסיכמו אותם ואשר כללו גם מידעים וחוות דעת הן של שב"ס והן של משטרת ישראל, ועל פניהם נראה שחלקם מעודכנים לעת האחרונה. ממידעים אלה ניתן להבין את עמדתה של המשיבה 2 בדבר מסוכנות המיוחסת לעותר במקרה שיתאפשר יציאה לחופשה. על רקע תוכנם של מידעים וחוות דעת אלה לא אוכל לקבוע כי סירוב שב"ס לאפשר את החופשה הוא בלתי סביר, או מבוסס על שיקולים בלתי רלבנטיים, במידה המצדיקה להתערב בו.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.