החלטה בתיק עת"א 19071-06-12

העותר, לוחם בלתי חוקי, שוהה במאסר החל מיום 23.7.09, ומאז יום 21.3.12 ועד יום 10.6.12 הוא שבת רעב.

העותר מבקש לעבור לבית חולים ציבורי על מנת לאפשר טיפול ומעקב רפואי מיטבי בעקבות הפסקת שביתת הרעב, וזאת לאור התופעות הרפואיות הנגרמות בזמן הפסקת שביתת רעב כמתואר בחוות דעתו של ד"ר רוזין, מיום 14.5.12 בעניין "סינדרום האזנה מחדש".

לטענת ב"כ העותר, העותר נבדק ביום 6.6.12 על ידי ד"ר מחמיד שהתרשם כי מצבו קשה ביותר בשל שביתת הרעב הממושכת, אך חוות דעת זו כבר אינה אקטואלית מאחר ובין מועד הבדיקה לבין הגשת העתירה הפסיק העותר את שביתת הרעב.

המשיב מתנגד להעברת העותר לבית חולים ציבורי וסומך התנגדותו על חוות דעתו של ד"ר קלוצקי באשר למצבו הרפואי של העותר, ועל כך שהעותר אמר לד"ר קלוצקי כי הוא אינו מעוניין לעבור לאשפוז בבית חולים.

מחוות דעתו של ד"ר קלוצקי, שניתנה לאחר הפסקת שביתת הרעב על ידי העותר עולה כי במהלך השביתה הוא הועבר ארבע פעמים לבית החולים אסף הרופא, שם קיבל טיפול בנוזלים ושוחרר למר"ש ולאחר הפסקת שביתת הרעב ממשיכים הגורמים הרפואיים במר"ש לעקוב אחריו לאחר הפסקת שביתת הרעב, לרבות תוכנית חזרה לאכילה רגילה שנבנתה על ידי דיאטנית קלינית של בית החולים אסף הרופא.

לדברי ד"ר קלוצקי, מצבו של העותר היום טוב, בדיקות הדם לא העלו ממצא חריג וגם כאשר העותר שבת רעב מדובר היה בשביתת רעב חלקית ולא מלאה.

אינני מקל ראש באמור בחוות דעתו של ד"ר רוזין בכל הקשור לסיכון הנשקף ממי שהפסיק שביתת רעב, אך יש באמור בחוות דעתו של ד"ר קלוצקי, שניתנה לאחר הפסקת שביתת הרעב על ידי העותר בצירוף סירובו של העותר לעבור לבית החולים כדי להצדיק את עמדת המשיב לעת הזו שלא להעביר את העותר לבית חולים ציבורי אלא לעקוב אחרי מצבו ולתת לו את כל הטיפול שלו הוא נחוץ לאחר שהפסיק לשבות רעב.

חזקה על המשיב שכפי שהעביר את העותר בהזדמנויות קודמות לבית החולים אסף הרופא על מנת לטפל בו במהלך שביתת הרעב, יעשה כן באם יתעורר צורך רפואי בכך.

בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תשע"ב, 14/06/2012 במעמד ב"כ הצדדים.