החלטה בתיק עש 1037/05

על מי מבעלי הדין לפתוח בהבאת ראיות, זוהי השאלה אותה נבחן בהחלטה זו.

רקע

1.         המערערת עוסקת בסחר בטלאים. היא רוכשת טלאים מספקיה, משלמת את תמורתם בתוספת מע"מ, ומקבלת מהם חשבוניות מס. את מס התשומות היא מנכה, בדיווחיה למשיב (להלן גם 'המנהל').

2.         חקירת המשיב העלתה, כי חשבוניות מס שקיבלה המערערת משניים מספקיה (ואת המס שבהן ביקשה לנכות) - חשודות כפיקטיביות, כאלה שאין מאחוריהן עסקה. על כן שם המשיב את תשומותיה לפי מיטב השפיטה, כשהוא אינו כולל בהן את החשבוניות, שלשיטתו הן פיקטיביות. יחד עם זאת לא מצא המשיב לפסול את ספריה של המערערת.

3.         המערערת טוענת, בתורה, כי היא רכשה כדת וכדין טלאים משני הספקים הנדונים. היא קיבלה מהם סחורה ושילמה להם את מלוא התמורה. החשבוניות ששני ספקים אלה הוציאו לה - הוצאו כדין. אשר לספק האחד, חברת ש.מ. שיווק בשר בע"מ, חברה זו היא בשליטתו של פלוני משה סלאמה, הידוע היטב בשוק הבשר כסוחר ותיק, שהמערערת שיתפה עמו פעולה מאז ומתמיד. ואשר לספק האחר, חברת ש.י.ש. ירמי בע"מ, נציגה הוא סוחר בדואי מן הדרום ושמו אבו מוחמד, והוא הציג עצמו כנציג החברה ומכר לה טלאים וקיבל ממנה תמורה מלאה. הוא הציג בפני המערערת מסמכים של החברה שבבעלותו, ובכללם אישור לפטור מניכוי מס במקור, אישור ניהול ספרים וחשבוניות מס, וציין כי החברה מדווחת על עסקותיה כדין.

השגה שהגישה המערערת נדחתה. מכאן הערעור.

נטל ההוכחה - המחלוקת

4.         בעלי הדין חלוקים בשאלה, מיהו שעליו לפתוח בהבאת הראיות. התשובה לשאלה זו תיגזר מן התשובה לשאלה על מי מונח נטל הבאת הראיות. המערערת סבורה, כי הנטל מוטל על שכמו של המשיב להוכיח את עמדתו, באשר הוא מבקש לשכנע בפיקטיביות של החשבוניות. הוא שעשה את החקירה אודות שני הספקים המדוברים, ובידו כל המידע, באמצעותו יוכל להוכיח את גירסתו. ספרי המערערת לא נפסלו, ועל כן - הנטל רובץ לפתחו.

5.         המשיב גורס, בתורו, היפוכה של מסקנה. הוא טוען, כי המחלוקת שנפלה בין בעלי הדין היא בשאלה 'לבר-פנקסית', ולכן על המערערת רובץ נטל הבאת הראיה.

דיון

6.         ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מס ערך מוסף, פ"ד נז(4), 891 דן בית המשפט העליון בשאלת נטל ההוכחה, ככל שהדבר נוגע לניכוי מס תשומות, ופסק, כי בכגון דא רובץ נטל השכנוע לעולם על העוסק, המבקש לנכות את מס התשומות. גם הנטל להביא ראיות רובץ לפתחו של העוסק, אלא שנטל זה עובר למנהל אם מתקיימים שני תנאים (מצטברים): כאשר הפנקסים התנהלו כדין (משמע לא נפסלו), וכשעניין לנו ב'שאלה פנקסית'. הנטל עובר למנהל במקרה נוסף, שבו קיימת מחלוקת בין בעלי הדין אם המדובר בשאלה פנקסית או לבר-פנקסית (ראו עוד רע"א 4483/02 מובילי מים (1994) דבוריה בע"מ נ. מנהל מע"מ טבריה (טרם פורסם)).

7.         את ההלכה הנוהגת נוכל לסכם, איפוא, כך:

            כשעניין לנו במחלוקת ביחס לניכוי מס תשומות, כי אז לעולם רובץ נטל השכנוע לפתחו של העוסק. אשר נטל הבאת הראיות - עלינו להתבונן בחלופות הבאות:

א. נפסלו ספריו של העוסק - נטל הבאת הראיות עליו;

ב. לא נפסלו הספרים, כי אז עלינו לשאול האם המחלוקת היא בשאלה פנקסית או לבר-פנקסית:-

(1) אם השאלה פנקסית, נטל הבאת הראיות על המנהל. הוא הדין כשבעלי הדין חלוקים ביחס לסיווגה של השאלה.

(2) אם היא לבר-פנקסית, נטל הבאת הראיות על העוסק.

8.         יוצא מן האמור, אם לא נפסלו ספריו של עוסק, כי אז עלינו ליתן את הדעת לשאלה, אם עניין לנו בשאלה פנקסית או שמא לבר-פנקסית. על ההבחנה בין שתי אלה עמד בית המשפט העליון בע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נג(3), 493 ('עניין סלע') לאמור (ע' 507):

'במה דברים אמורים? פנקסי החשבונות כוללים נתונים הנוגעים לסוג העיסקה, להיקף ההכנסות וההוצאות, לזהות הצדדים לעיסקה ועוד כיוצא באלה נתונים רלוונטים לפעילות העסקית. מידע זה, מעצם טיבו יהיה מידע עובדתי הנוגע לנתונים הקשורים למהלך עסקיו של הנישום. ניתן לקבוע כי כאשר יש במידע הרשום בפנקסים על פניו כדי לתמוך בטענות הנישום, יעבור נטל הבאת הראיות למנהל המע"מ.