החלטה בתיק ערעור 80/12

הן התביעה הצבאית והן המשיב משיגים על החלטת בית-הדין קמא לפיה נעצר המשיב "במעצר פתוח" עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

נגד המשיב, נגד בשירות קבע, הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של העדר מן השירות שלא ברשות לתקופה בת 46 ימים, עבירה לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

אין חולק כי המשיב התייצב ביום 16.11.2012 בבסיס כליאה XXX, ובכך הביא את תקופת היעדרותו לסיומה. לטענתו, ניסה להתייצב עוד יום קודם לכן בבסיס הכליאה, אך לא נקלט בשל "תפוסת מתקן הכליאה".

ביום 18.11.2012 ובהיותו במתקן הכליאה נדון המשיב בהליך משמעתי בגין היעדרותו האמורה, ונגזר לו עונש מחבוש בפועל בן 7 ימים. התביעה ציינה כי ההליך המשמעתי נערך בחוסר סמכות שכן המשיב מצוי היה ערב היעדרותו, בשירות קבע, ומשכך עפ"י הוראת פקודת מטכ"ל 31.0513 "היעדרות משירות סדיר", ולאור משך ההיעדרות שהוא מעל 30 ימים, נדרשה הוראת פרקליט עריקים טרם נקיטה בהליך המשמעתי. זו לא ניתנה ועל כן פעלה התביעה לביטולו של ההליך המשמעתי.

ההליך בוטל בו ביום ובאופן מיידי המשיב שוחרר ממתקן הכליאה.

למחרת, ביום 19.11.2012 הגישה התביעה הצבאית כתב אישום כנגד המשיב ובו יוחסה לו עבירת ההיעדרות כאמור לעיל. כתב האישום לווה בבקשה לעצור את המשיב במעצר ממשי עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

דיון המעצר נקבע ליום 20.11.2012, ואחר שמיעת טיעוני הצדדים מצא בית-הדין קמא להורות על "מעצרו הפתוח" של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

נימוקי הערכאה קמא:

בהחלטתו ציין בית-הדין כי מצא ראיות לכאורה לתמיכה באישום, בין היתר בהודאת המשיב, באימרה שמסר, בהיעדרותו ואף מסר הנמקה להיעדרות זו. עוד נקבע כי היעדרות למשך התקופה הנטענת בכתב האישום, מקימה ככלל עילת מעצר ומצדיקה מעצר ממשי.

חרף זאת מצא בית-הדין לעצור את המשיב "במעצר פתוח" בלבד בשל:

"התרשלותה של הרשות אשר הובילה להעמדתו השגויה של הנאשם במסגרת ההליך המשמעתי, בהעדר סמכות, להשמתו של הנאשם בעונש מחבוש ולאחר מכן הובילה לסיטואציה שבה כתב האישום מוגש לבית-הדין כשהנאשם לא מוחזק בתנאי כליאה למשך כיומיים. שיקול זה במיוחד נוכח מישכה הקצר של ההיעדרות מטה את הכף לכיוון הסתפקות בחלופת מעצר".

בית-הדין סבר כי סוגית חוקיות גיוסו של המשיב לשירות קבע אינה מהווה בנסיבות המקרה "שיקול מרכזי" לעניין שאלת מעצרו המתבקש שכן המשיב לא הביע בעבר ואף אגב חקירתו בגין העבירה הנוכחית כל טענה בעניין חוקיות גיוסו וראה עצמו כמשרת קבע לכל דבר ועניין.

שני הצדדים לא השלימו עם החלטה זו וערערו עליה בפניי.

טענות הצדדים בערעור:

ערעור התביעה:

בערעורה טענה התביעה הצבאית כי מדובר בהיעדרות שלה מאפייני חומרה, שכן מדובר במי שמשרת בשירות קבע, ונושא דרגה פיקודית, אשר החליט באמצעות ההיעדרות לנסות ולהשתחרר מהתחייבותו לשירות קבע, התחייבות שהיא בגין שירותו במסלול העתודה הטכנולוגית.

צויין כי זוהי היעדרות שנייה משירות ולחובת המשיב נפקדות קודמת בת 6 ימים, שבוצעה בסמיכות זמנים לזו שמיוחסת לו כעת.

עוד טענה התביעה כי אין בעובדת היותו של המשיב משוחרר ממעצר משך כיומיים בעת הגשת הערעור, בכדי לאיין או להקהות את עילות המעצר.

לעניין חוקיות שירותו של המשיב בשירות קבע טענה התביעה כי המשיב לא העלה בפני מפקדיו כל טרוניה בעניין זה, ואף לא טען באימרתו דבר כנגד חוקיות הליך שירותו בקבע, שירות שהיה בן למעלה מחודשיים במועד תחילת ההיעדרות. משכך עתרה למעצרו של המשיב במעצר ממשי עד לתום ההליכים בעניינו.