החלטה בתיק עפ 70199/08

1. המערער הורשע בעבירה של נהיגה ברשלנות לפי סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

על פי כתב האישום, נהג המערער בקלות ראש ותוך שהוא לא נותן תשומת לב לדרך, איבד את השליטה על רכבו, החליק שמאלה, פגע בעץ על אי תנועה ומשם נזרק בחוזקה לכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבלו המערער וחברו שנסע עמו.

המערער איבד את זכרונו, נגרמו לו דימומים מוחיים, שבר בחוליה, פגיעה בכבד ובריאה ושבר באקרומיון ימין והוא נאלץ לעבור הליך שיקומי. חברו נחבל בראשו ונגרמו לו שטפי דם, דחיקה של קו האמצע  ושל חדר רביעי במוח, פגיעה  של חוליות הצוואר שגרמה לו לחולשה של הגפיים והוא נאלץ לעבור ניתוח בראשו.

2. בית המשפט קמא גזר את דינו של המערער למאסר בפועל של 60 ימים שירוצה בעבודות שירות; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, אם המערער ינהג בהיותו פסול מנהיגה; פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 5 שנים תוך הפעלה בחופף של תקופת תנאי מהרשעה קודמת; פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי של 3 שנים וקנס כספי.

בעת הטיעון לעונש העיד אביו של החבר שנחבל, כי בנו פגוע ארבע גפיים, יושב על כסא גלגלים, יש לו שברים בלסת ובארובות העיניים, עובר טיפולים של ריפוי ועיסוק ונזקק לטיפול צמוד של המשפחה ושל מטפל נפשי. האב הבהיר כי הוא התייצב בביהמ"ש שלא על מנת לבקש כי המערער ירצה עונש מאסר בבית סוהר.

3. הערעור שבפני הינו על חומרת העונש.

4. עיינתי בגזר הדין. גזר הדין אכן משקף התייחסות למכלול השיקולים, לחומרא ולקולא, שהיו בפני ביהמ"ש. ביהמ"ש קמא נתן דעתו לחומרת העבירה, לנסיבותיה ולתוצאותיה הקשות, הן למערער עצמו והן לחברו; לעברו התעבורתי של המערער (13 הרשעות קודמות) ולעובדה כי תלויה ועומדת כנגדו פסילה מותנית של 5 חודשים; היות המערער אדם חיובי, לנסיבותיו האישיות ולייסורי המצפון מהם הוא סובל נוכח תוצאותיה של התאונה כלפי חברו מילדות, הכל כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן שהתבקש. ביהמ"ש שם לנגד עיניו את האינטרס הפרטי של המערער מכאן, ואת האינטרס הציבורי מכאן, לא התעלם משיקול כלשהו שעמד בפניו ולא נתן דעתו לשיקולים שאינם רלוונטיים לענין.

עם זאת, סבור אני כי המשקל שנתן בימ"ש קמא לשיקולים לחומרא היטו את הכף מעבר למידה הראויה בנסיבותיו האישיות של המערער.

הפגיעה הקשה בה נפגע המערער, ומעל לכל הידיעה שתלווה אותו כל ימי חייו בדבר הפגיעה הקשה עד מאוד שנפגע חברו וייסורי המצפון מהם הוא סובל ויסבול - מהווים אף הם, כשלעצמם, ענישה כואבת - ויש בהם, לפחות לכאורה, כדי להטות את הכף לביטול עונש המאסר בפועל, הגם שנקבע כי ירוצה בעבודות שירות. תסקיר שירות המבחן עומד על שני אלמנטים אלה ומדגיש את האלמנט השני. התסקיר מציין כי המערער מוטרד ועסוק בפרטי האירוע, בעובדה שגרם לפציעה אנושה של חברו במהלך נהיגתו ובהשלכות השונות לכך על החבר שכיום מרותק לכסא גלגלים וממשיך בהליך שיקומי. המערער תיאר בפני קצינת המבחן תחושות אשמה קשות שהוא חווה עקב גרימת התאונה ופציעת חברו שהיה עמו ברכב. קצינת המבחן ציינה את הליווי והתמיכה שמעניק המערער לחבר, שמרותק כיום לכסא גלגלים, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. המערער חווה דאגה כנה וכואב עד מאוד את הפגיעה בחברו, עובדה שיש לתת לה משקל רב בגזירת העונש. שירות המבחן ציין מנגד, כי גם שיקומו של המערער הינו שיקול ראוי והמליץ להטיל עליו ענישה שתמנע, במידת האפשר, ותצמצם את הפגיעה בעבודה בה עובד - טיפול בבעלי חיים, שמהווה מרכיב משמעותי בתהליך השיקום שלו.

בנסיבות אלה, לנוכח לקיחת האחריות של המערער וחרטתו הכנה, בדעתי לבחון את האפשרות להמיר את עונש המאסר על דרך של עבודות שירות בשירות לתועלת הציבור.

5. לפיכך, אני רואה לנכון לפנות לשירות המבחן לקבלת תסקיר של קצין מבחן בדבר האפשרות לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור של 120 שעות. החלטה זו תועבר לשירות המבחן, לצורך זימונו של המערער וקביעת מקום מתן השירות.

שירות המבחן יודיע לבית המשפט את תוצאות פנייתו זו של ביהמ"ש עד ליום 1.9.08.

      פסק הדין הסופי ינתן לאחר קבלת התסקיר.

6. נקבעת ישיבה נוספת ליום 04.09.08 בשעה 09:30.

ניתנה היום ו' בתמוז, תשס"ח (9 ביולי 2008) במעמד עו"ד ביטון ועו"ד רונן ברק.