1. לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת מרדכי. ס.נ.), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת במסגרת שלושה תיקים פליליים מקבילים, בהם הוגשו נגד העורר שלושה כתבי אישום המייחסים לו, ולאחיו יחזקאל, עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וכן סחר בסם מסוכן בצוותא - עבירות בניגוד לסעיפים 7 (א) + (ג) רישא וכן 13 + 19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973, יחד עם סעיף 29 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. זאת, בגין שלושה מקרים, בהם מכר העורר סם מסוכן מסוג חשיש לסוכן משטרתי.
2. יצויין, כי בדיון אשר נערך בבית המשפט קמא, לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה, אך חלק על איכותן, תוך הצבעה על סתירות בחומר הראיות.
כב' השופטת מרדכי, אשר דנה בבקשות, קבעה כי אכן מצויות לפניה ראיות לכאוריות דיות, אשר איכותן לא נפגעה כטענת העוררים.
כב' השופטת מרדכי בחנה את חומר הראיות ומצאה, כי קיים תיעוד ראוי לפעולות הפעלת הסוכן, מועדי הפעלתו, תוך שהוא מצטייד בכספים ומכשיר הקלטה, כאשר מועדי יציאתו וחזרתו עם החומר המסוכן החשוד כסם והקלטות, סמוכים. הסוכן זיהה את העורר - המוכר לו אישית, לרבות את בית מגוריו. אף טענתו של העורר, כי הסוכן מעליל עליו, וכי טעה בזיהויו, לא התקבלה על דעת השופטת הנכבדה קמא. הסתירות עליהן הצביע העורר, לא נתפסו על ידי כב' השופטת מרדכי, כסתירות מהותיות.
3. לנוכח דיות הראיות, קבעה כב' השופטת מרדכי, כי נתקיימה עילת מעצר סטטוטורית כנגד העורר, המהווה חלק משרשרת הפצת הסם.
חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר לא נתקבלה על דעת בית המשפט כראויה, כאשר החלטה זו נתמכה אף בחוות דעת שירות המבחן.
4. בערר שלפני, חוזר הסניגור המלומד וטוען, באשר לחולשת חומר הראיות והתהיות העולות מחומר זה. לשיטתו, לעצמת הראיות שנפגעה, אמורה להיות השלכה אף גבי חלופת המעצר.
עוד טוען הסניגור המלומד כי שגה בית המשפט קמא, אשר קיבל את המלצת שירות המבחן, מבלי לבדוק כלל את החלופה המוצעת.
5. במהלך הדיון בערר זה, שנתקיים בפני חברתי, כב' השופטת מוניץ, הועלתה טענת אליבי באשר לאחד האירועים. על מנת לבדוק טענה זו נדחה הדיון, כאשר המשטרה התחייבה לבדוק טענה זו.
ואכן, המשטרה בחנה את טענת האליבי, וקבעה כי טענה זו נסתרה, שכן, על פי עדותו של המפקח, מר דני ראש, אשר הועסק בבית הספר "חוני המעגל" - מקום בו ריצה העורר עונש של עבודות שירות באותה העת, עזב העורר ביום האירוע, 17.3.05, את מקום העבודה בשעה 13:36.
מאידך, טוען הסניגור המלומד, כי לפי פלט שעון הנוכחות עזב העורר את מקום העבודה באותו יום בשעה 15:38 - דהיינו למעלה משעה ומחצה לאחר האירוע.
לאחר שבחנתי את דו"ח הנוכחות והודעתו של מר ראש, דומני כי עדותו של מר ראש שגויה. מר ראש ביסס את עדותו על דו"ח הנוכחות, אשר אינו קריא במיוחד. אכן, מן הדו"ח ניתן להבין, אולי, כי העורר עזב את מקום העבודה בשעה 13:36. אולם, עיון בוחן יותר של דו"ח הנוכחות מעלה, כי מסקנתו של מר ראש, הנסמכת על עיון בטופס, כעולה מהודעתו, שגויה. שכן, באותו יום נרשם בדו"ח כי העורר החל את עבודתו בשעה 7:50 ועבד משך 7:48 שעות. חישוב פשוט, ילמד כי הודעתו הראשונה של מר ראש, לפיה עזב העורר את העבודה בשעה 15:38, היא הנכונה.
עם זאת, בכך אין כדי להועיל לעורר. שכן, עיון בהודעות המפקחים, מר דני ראש וכן מר יורם אבן חיים, מלמד כי השניים לא פיקחו על העורר, פיקוח צמוד, ועקבו אחר צעדיו ברציפות כל היום (ר' הודעתו של מר אבן חיים מיום 14.8.05 שורות 12 עד 17).
ואילו מר ראש ציין, כי המפקח הישיר היה מר אבן חיים (ר' שורה 14 להודעתו מיום 11.8.05) בעוד שמר אבן חיים ציין כי מי שיכול להעיד על תנועות העורר הינו מר ראש. יוצא, כי שני עדי האליבי אינם יכולים להתחקות על צעדיו של העורר משך שעות עבודתו - כך שאין בהודעותיהם משום תועלת רבה לעורר.
6. עיון בחומר החקירה מלמד, כי אכן קיימות ראיות דיות לכאורה נגד העורר. כך למשל, זיהה הסוכן את העורר כמי שסיפק לו את הסם המסוכן. תמלולי הקלטות שהמציא הסוכן, אף הם תואמים להודעותיו - הקושרות, בצורה ברורה, את העורר כמי שמכר לסוכן את הסמים המסוכנים.
בנסיבות אלה, סבורני כי אכן צדקה השופטת הנכבדה קמא בקבעה, כי נתקיימה עילת מעצר כנגד העורר.
7. על כן, אכן היה מקום לקבוע כי נתקיימה ביחס לעורר עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996.
8. נכון אמנם, כי גם כאשר קיימת עילת מעצר כנגד נאשם, הרי עדיין מצווה בית המשפט לבחון חלופת מעצר. במקרה דידן נתבקש תסקיר שירות המבחן ביחס לעורר ולחלופה שהציע - ואכן הומצא תסקיר מעצר שלילי. יש לזכור כי הנאשם ביצע את העבירות אגב התקופה שבה ריצה עונש של עבודות שירות ובכך הוכיח עצמו כמי שאין מורא החוק שורה עליו. יתר על כן: אין המדובר בעבירה יחידה, אלא על רצף של עבירות, אשר בוצעו על פני משך תקופה של כחודשיים ימים. בכך הוכיח העורר עצמו כמי שעיסוקו הקבוע הינו כחוליה בשרשרת הפצת הסם המסוכן. אמנם יתכן כי המדובר בחוליה הנמצאת בתחתית שרשרת הפצת הסם, אולם צודקת חברתי הנכבדה, כב' השופטת מרדכי, בקבעה כי אין להפחית ממסוכנותם של עבריינים, הנמצאים בתחתית השרשרת, שכן אלה הינם החוליות המאפשרות "סגירת מעגל" והשלמת תהליכי הספקת הסם המסוכן.
במקרה דידן, ביצוען החוזר של העבירות יש בו כדי ללמד על אופי עיסוקו והמסוכנות הטמונה בו.