החלטה בתיק עפ 1498/06

1.         ערר שהגיש יעקב אור חטואל (להלן - העורר) על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא) מיום 9/3/2006 בתיק מעצרים 1753/06 בה נתקבלה בקשת המדינה להאריך עד ליום 19/3/2006 מעצרו של העורר לצורכי חקירה.

2.         לעורר מיוחסים חשדות בגין סחר בסמים מסוכנים. ביום 2/3/2006 נעצר העורר בחשד שביצע עסקת סמים כשברכבו נמצאו 5 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש וכן נמצאה כמות סמים בכיסו והעורר לא ידע להסביר כיצד הגיעו הסמים לרכבו ולכיסו.

3.         בית משפט קמא קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את העורר לחשדות המיוחסוים לו. עוד נקבע כי החקירה טרם מוצתה והיא בעיצומה - מדובר בחקירה רחבה ומסועפת ומחייבת השקעת מאמץ רב ויש לאפשר למשטרה להשלים את מלאכתה ללא כל הפרעה. לסברת בית משפט קמא שחרורו של העורר בשלב זה יסכל את מהלכה התקין של החקירה ועל כן, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה והאריך את מעצרו של העורר עד ליום 19/3/2006 שעה 16:00, כאמור לעיל.

4.         ב"כ העורר טענה כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי החומר המצוי בתיק החקירה - יש בו כדי להצדיק את הארכת מעצרו של העורר. לטענת ב"כ העורר, בית משפט קמא טעה בכך שקבע כי שחרורו של העורר יסכל וישבש את מהלך החקירה בלא שנתן משקל כלשהו להיותו של העורר נעדר עבר פלילי.

5.         ב"כ המשיבה טען כי העורר לא העלה טענות ראויות לעניין החלטת בית משפט קמא. ולכן, ביקש לדחות את הערר ולאפשר למשיבה לחקור ללא חשש לשיבוש מהלכי חקירה ולהעלמת ראיות מצד העורר.

6.         דיון

א .         חשד סביר ועילת מעצר

סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן - חוק המעצרים), קובע:

"(א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה;

(1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה, או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

(2) קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(3) בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

(ב) שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה".

מקריאת הסעיף הנ"ל עולה שקיימים שני תנאים מוקדמים מצטברים למעצרו של אדם טרם הגשת כתב אישום נגדו: אחד , "חשד סביר" שבסעיף 13(א) רישא לחוק המעצרים והשני , קיומה של אחת העילות המנויות בפסקאות (1), (2) או (3) שבסעיף 13(א) לחוק המעצרים.

ב .         באשר לקיומו של חשד סביר לביצוע העבירות, כפי שנקבע לעניין זה ע"י בית המשפט העליון:

"חשד סביר" יהיה ויתקיים גם אם אין הוא נתמך ב"ראיות לכאורה להוכחת האשמה", ובלבד שיש ראיות הקושרות את החשוד לעבירה בה מדובר במידת סבירות ראויה המצדיקה - במאזן האינטרסים מזה ומזה - כי תינתן למשטרה אפשרות להמשיך ולסיים את החקירה" (ראה בש"פ 6350/97 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פדאור 97(2) 197).

לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובדו"ח הסודי שהוגש ע"י המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי אכן מתקיים חשד סביר לגבי העורר כי ביצע את המעשים המיוחסים לו ע"י המשיבה. לפיכך, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעניין קיומה של תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר. קביעתי הנ"ל מתבססת בעיקר על חומר חקירה סודי שלא ניתן לפירוט וכן על הודעתו של חשוד נוסף בפרשה שהפליל את העורר בביצוע מעשים המיוחסים לו ע"י המשיבה.

ג .          ביחס לעילת מעצר, העבירה המיוחסת לעורר - סחר בסמים מסוכנים, מעידה לכאורה על  מסוכנותו של העורר ומקימה חשש סביר כי הוא עלול לסכן את בטחון הציבור. כמו כן, מעיון בתיק החקירה ובחומר הסודי, עולה גם יסוד סביר לחשש ששחרורו של העורר עלול לשבש הליכי חקירה.

ב"כ המשיבה טען בפני כי נותרו למשטרה להשלים פעולות חקירה נוספות שמצריכות המשך מעצרו של העורר. מדו"ח הסודי שהוגש ע"י ב"כ המשיבה עולה כי למשטרה נשארו עוד 6 פעולות חקירה לבצע (מדובר ברשימה חלקית). ברם, לאחר שעיינתי בדו"ח הסודי הנ"ל ובחומר החקירה בכללותו, נראה לי כי בנסיבות המקרה שלפנינו פעולות החקירה הנוספות שיש בכוונת המשטרה לבצען אינן מצריכות בהכרח השארתו של העורר במעצר עד ליום 19/3/2006.