החלטה בתיק עפ"ת 55512-11-12 - פסקדין

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין), של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת גרבי), בתת"ע 8020/08 מיום 14.10.12, לפיו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(ד) ו- 64ב(א) לפקודת התעבורה, ותקנה 169א לתקנות התעבורה, ונגזרו עליו עונשים של 24 חודשי פסילת רישיון נהיגה, קנס, התחייבות, ופסילה מותנית.

בהכרעת הדין העדיף בית משפט קמא, את גרסת אנשי המשטרה, לפיה, המערער נהג ברכב עד שנעצר ליד ביתה של בת זוגו, על פני גרסת המערער, לפיה הוא ובת זוגו יצאו מהבית על מנת לעשן סיגריה, ולשמוע מוסיקה ברכב. השכרות עצמה (380 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף), לא היתה במחלוקת.

בכתב הערעור מלין המערער על כך שבית משפט קמא העדיף את גרסאות אנשי המשטרה, לפיהן שמרו על קשר עין רצוף עם רכב המערער לאורך כל הנסיעה, מאזור הבילוי בבאר שבע, ועד לבית בת הזוג, על פני גרסתו שלו. הוא מצביע לאורך כתב הערעור, על סתירות ואי דיוקים בגרסאות אנשי המשטרה. כך למשל, טענת ע.ת 1 שהמערער שינה את גרסתו לאחר קבלת תשובת הינשוף, ורק אז העלה לראשונה את הטענה ששתה בביתה של חברתו, ולא נהג. טענה זו אינה נכונה, שכן הדברים נאמרו על ידו כבר בתחקור הראשוני, וגם נרשמו על ידי אנשי המשטרה.  על כן אין מדובר בשינוי גרסה. עוד טען, כי ע.ת.1 נשאל מדוע הניח ידו על מכסה המנוע, והשיב שעשה זאת כדי לראות אם הרכב מונע. זו טענה לא הגיונית לשיטת המערער, שכן בשעה 04:00, ניתן לשמוע שרכב מונע, גם מבלי להניח עליו את היד. העד אף ציין כי הוא עורך את הבדיקה הזו לכל רכב כבוי, ומכאן מסיק המערער, שזהו מנהגו של המתנדב, לעצור ליד רכבים חונים, ולערוך ליושביהם בדיקות אקראיות. לטענת המערער, הסיבה האמתית להנחת היד על מכסה המנוע, היתה אי הודאות של העד, כי זה הרכב אחריו עקב. מכאן למד הוא, שאנשי המשטרה איבדו קשר עין עם הרכב שאחריו עקבו, וטעו לחשוב שזה רכב המערער.

המערער מעלה טענות נוספות מסוג זה, אך לא מצאתי מקום לפרטן, שכן גם אלה וגם האחרות הן טענות המבקשות לתקוף ממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. בנידון זה נקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב:

"הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפלה בהכרעת הערכאה הדיונית טעות מהותית היורדת לשורש העניין או כאשר המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידה אינה מתקבלת על הדעת...כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית חל ביתר שאת מקום בו ממצאים אלו מושתתים על מידת המהימנות שמייחס בית המשפט לעדים שנשמעו לפניו. הגיונו של כלל זה נעוץ בכך שהערכאה הדיונית, המופקדת על מלאכת ההתרשמות מן העדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם נהנית מיתרון ברור על פני ערכאת הערעור ... יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות השונות מצדיקה כי בית המשפט שלערעור יתערב בממצאיה אך במקרים נדירים, בהם נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית ..." ע"פ 6809/09 מלינובסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 26.1.11).

שעה שבית משפט קמא, אשר שמע את העדים, התרשם כי עדותם מהימנה עליו, ולא מצאתי כי נפלה טעות של ממש בקביעה זו, לא אתערב בה. עיינתי גם במזכרים הרלוונטיים לבדיקת השכרות, ונוכחתי כי לכאורה קויימה חובת ההמתנה בת 15 דקות בין העיכוב לבדיקת הינשוף.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת הדין.

אשר לגזר הדין - מדובר במערער בעל וותק נהיגה של 9 שנים, ושתי הרשעות תעבורה קודמות, מסוג ברירת קנס, דהיינו, עבר לא מכביד. בנוסף, מהראיות שהוצגו לבית משפט קמא במסגרת הטיעונים לעונש, עולה כי מדובר באדם חיובי, התורם רבות לחברה.  גם מבחינת נסיבות העבירה, רמת האלכוהול אינה מן הגבוהות.

עברו של המערער, הן במישור התעבורתי, והן במישור האישי, בצרוף נסיבות השכרות, מצדיקים סטייה מרף הענישה ההולם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וסווג הפסילה, כך שהמערער יוכל לעבוד כשליח על אופנוע.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

אני מקבלת את הערעור על גזר הדין, ומעמידה את תקופת הפסילה בפועל על 12 חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית. בנוסף, אני מסווגת את הפסילה באופן שהמערער יוכל לנהוג על אופנוע (דרגת רישיון A1), יתר רכיבי גזר הדין, יישארו על כנם.

הרישיון יופקד תוך 30 יום בבית המשפט קמא.

ניתן והודע היום,  כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: