החלטה בתיק עע 220/08

1.      בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט חיים ארמון, נציגי ציבור מר אבי אמר ומר מוני סגל; עב 2943/03) נדונה תביעתו של המשיב כנגד המערערת (להלן: "כללית"), לתשלום רכיבי שכר שונים בגין עבודתו בכללית כרופא, מיום 1.7.99 ועד לפיטוריו ביום 31.7.02.

2.      ביום 21.2.08 נתן בית הדין האזורי החלטה שכותרתה "פסק-דין חלקי", היא ההחלטה מושא ערעור זה (להלן: "ההחלטה"). במסגרת החלטה זו הכריע בית הדין האזורי בשאלות העובדתיות שהיו במחלוקת בין הצדדים. בית הדין קבע כי אין בידו ליתן פסק דין סופי הקוצב את הסכומים שהמשיב זכאי להם, שכן לא הובאו די ראיות לשם עריכת החישובים.  על כן, קבע בית הדין במסגרת החלטה זו הנחיות ועקרונות לשם עריכת החישובים, תוך שהורה לצדדים לנסות ולערוך את ההתחשבנות ביניהם על-פי אותם הנחיות ועקרונות. בית הדין קבע כי אם יגיעו הצדדים להסכמה בנוגע להתחשבנות, יינתן פסק דין משלים המאמץ את פסק הדין החלקי, ואם לא יגיעו הצדדים להסכמה, תינתן החלטה על המשך ההליכים, וייתכן ויהיה צורך בהליך של הגשת ראיות נוספות וקיום ישיבת הוכחות נוספות.

3.      ביום 25.3.08 הגישה הכללית ערעור לבית דין זה על ההחלטה.

4.      בהחלטה מיום 13.4.08 קבע הרשם איטח כי ההחלטה מושא הערעור היא לכאורה "החלטה אחרת" שהערעור עליה ברשות, ולא פסק דין חלקי שהערעור עליו בזכות, והצדדים התבקשו להגיב לעניין זה בתוך 10 ימים.

5.      הכללית טענה בתגובתה כך:

5.1.   יש לראות בהחלטה פסק-דין חלקי, שכן היא הכריעה באופן סופי לגבי מכלול הרכיבים הנתבעים, והתוותה קריטריונים לביצוע החישובים.

5.2.   הצגת נתונים מספריים לשם עריכת החישובים, לא יהיה בהם לשנות את הקביעות בהחלטה.

5.3.   לחילופין, ככל שיקבע כי מדובר בהחלטה אחרת, מבקשת הכללית להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור ולראות בהודעת הערעור כבקשת רשות ערעור, שכן האיחור נבע מטעות בסיווג ההחלטה.

6.      המשיב טען בתגובתו כך:

6.1.   לא ניתן פסק דין סופי בתובענה בבית הדין האזורי.

6.2.   על הכללית להמתין עד למיצוי ההליכים בבית הדין האזורי.

סיווג החלטה כפסק דין או החלטה אחרת

7.      האם החלטת בית הדין האזורי אכן מהווה פסק דין חלקי אשר הערעור עליו בזכות, או שמא החלטה אחרת אשר הערעור עליה ברשות?

8.      הלכה ידועה היא כי סיווג החלטה כפסק דין או החלטה אחרת, אינו נגזר מכותרת ההחלטה, אלא מתוכנה. ההלכה לעניין הבחנה בין פסק דין והחלטה אחרת סוכמה על-ידי השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 226/61 מאיר דורון נ' אילנה צחובל פ"ד טז 1911, 1919 (1962):

"היום איננו שואלים עוד מה נקבע בגוף ההחלטה אלא השאלה תהא: "האם נסתיים הדיון בענין התלוי ועומד לפני בית-המשפט?' החלטה המסיימת את הדיון 'וסוגרת את תיק המשפט' היא פסק-דין שעליו יכול בעל-דין שקופח לערער, וכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון 'מבחינה פורמלית'...היא החלטה אחרת ."

עוד נקבע, כי החלטה תיחשב לפסק דין מקום בו סיים בית המשפט סופית את הדיון בעילה אחת או בסעד אחד מבין העילות או הסעדים הנתבעים, כדברי השופט בייסקי בע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1), 293 (1979), פסקה 2 לפסק הדין:

"יכול כי בתביעה אחת יהא על בית-המשפט להכריע בשתיים או יותר עילות נפרדות, או בשני מיני סעד העומדים בנפרד בשל עילה אחת. אם סיים בית-המשפט סופית את הדיון בעילה אחת, או בענין הסעד האחד העומד בנפרד והחליט בהם, הרי לפניך פסק-דין חלקי; ואין בכך כלום כי בענין העילה האחרת או בענין הסעד הנוסף יהא עליו להמשיך לדון. המבחן עדיין יהא אם באותו ענין שבו נפלה ההכרעה נסגר הדיון. שלא כן בכל אותם המקרים בהם מפוצל הדיון שלא לצורך עילה נפרדת או סעד העומד בפני עצמו - אלא שהפלוגתות שבאו להכרעה משמשות רק מנגנון, כדי להכין את בירור הסעד הסופי שיינתן בתובענה; כגון הכרעה בשאלת האחריות והחבות בנזיקין, המהווה רק שלב לקראת ההכרעה מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע.

9.      בע"א 897/79 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רם עבודות עפר בע"מ פ"ד לה(1), 352         (1980) (להלן: פס"ד רם עבודות עפר), נפסק כי החלטה הקובעת כי התובע זכאי לעריכת חשבונות, וקובעת הוראות כיצד לערוך את החשבונות, היא בגדר החלטה אחרת, הואיל וההחלטה אינה מסיימת אלא את השלב הראשון של הדיון.