החלטה בתיק עע 205/06

1.      בפני בקשה לחייב את המשיבה,  המערערת בהליך העיקרי, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום  הוצאות המבקשים בערעור.

2.      העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:

2.1.  המשיבה (להלן - העובדת) הגישה כנגד המשיבים תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, תוספת תפוקה, פדיון חופשה, פדיון קרן מנהלים, שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר.

2.2.  בית הדין קיבל את התביעה בחלקה, וקיבל את תביעתה של התובעת בעניין דמי הבראה, פדיון חופשה, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר והפרשות לביטוח מנהלים. כל החיובים הוטלו על מבקשת 4 בלבד. כמו כן, חויבה מבקשת 4 לשלם לעובדת  הוצאות בסך של 2,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ש"ח.

2.3.  לעניין האחריות האישית של המבקשים 1 ו- 2 קבע בית הדין קמא כי אין עילה להרמת המסך כלפיהם. בית הדין האזורי חייב את העובדת לשלם לכל אחד מהמבקשים 1 ו- 2 הוצאות משפט  בסך של 2,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין.

2.4.  בערעורה, טוענת העובדת כי היה מקום לקבל את כל תביעותיה, וכן כי לא היה מקום להטלת כל החיובים על מבקשת 4, שהיא במצב של פשיטת רגל, אלא היה מקום להטיל את החיובים על כל המבקשים.

3.      הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ונימוקיה:

4.      לטענת המבקשים, יש לחייב את העובדת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור, מנימוקים אלה:

4.1.  סיכויי הערעור קלושים, לנוכח העובדה שהוא סב על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי.

4.2.  העובדת לא שילמה את ההוצאות בהן חוייבה בפסק דינו של בית הדין האזורי.

4.3.  בתיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין הוצאות המשפט שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, העובדת הודיעה כי אינה מסוגלת לשלם את חובה בתיק ההוצאה לפועל, וכבוד ראש ההוצאה לפועל החליט כי העובדת היא חייבת מוגבלת באמצעים, וכי התשלום החודשי שתשלם למבקשים יהיה סך של 200 ש"ח בלבד.

4.4.  בהתאם לפסיקה, יש לחייב בהפקדת ערובה בעל דין שלא פרע חיוב קודם בהוצאות שהוטלו עליו, גם כאשר אותו בעל דין הוא תושב ישראל.

5.      העובדת טענה שאין לחייבה בהפקדת ערובה, מנימוקים אלה:

5.1.  המבקשת 4 חויבה לשלם לעובדת הוצאות בסך של 12,000 ש"ח, ולא פרעה סכום זה בעצמה.

5.2.  זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, ואין לחסום את זכות הגישה שלה לערכאות בשל עונייה.

5.3.  אין לחייב מערער בהפקדת ערובה, כאשר בחקירת יכולת בפני גורם ניטראלי כמו ראש הוצל"פ נקבע כי הוא מוגבל באמצעים ואינו מסוגל לשלם מעבר ל- 200 ש"ח בחודש. יש להבחין בין מי שהוכח כחסר יכולת לבין סרבן תשלום, שכן אחרת יווצר מצב שעובד עני שהפסיד בערכאה הראשונה לא יוכל לממש את זכות הערעור.

6.      המסגרת המשפטית:

6.1.  בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר (ע"ע (ארצי) 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א (ארצי) 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)), דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערעור, ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא.

6.2.  אכן, בהתאם לפסיקה, אחד השיקולים  לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר, ו בדרך כלל, בית הדין יחייב בעל דין שלא פרע חיוב הוצאות בעבר בהפקדת ערובה בערעור.