1.          העותר, עצור מנהלי מאז 14/5/02, מבקש לעבור מבית סוהר איילון שבו הוא מוחזק היום למתקן הכליאה הצבאי בקציעות. בעתירה בכתב שהגיש בעצמו כשהיה בבית הסוהר אשמורת טען העותר שהוא מוחזק יחד עם אסירים פליליים, הוא זוכה לקללות ולגידופים ואף שפכו עליו מים.

2.          בין הגשת העתירה בכתב לבין הדיון שהתקיים ביום 29/12/04 הועבר העותר לבית סוהר איילון, שם הוא מוחזק יחד עם 7 עצורים מנהליים, אך בהתייחסות שהגישה ב"כ העותר, עו"ד פלג-שריק, ביום 24/1/05 ובדבריה בדיון ביום 26/1/05 היא טוענת שהעותר מוחזק בתא קטן, אפל ולא מאוורר ואינו זוכה לטיול יומי במשך זמן מספיק (ראה סעיף 12 להתייחסות בכתב).

3.          בקשת העותר לעבור למתקן הכליאה בקציעות הועלתה בפני ביהמ"ש הצבאי בעופר בתיק מ.מ. אזח"ע 29/04 וביהמ"ש ביקש ביום 31/10/04 שעניין אחזקתו של העותר בכלא אשמורת (שם היה מוחזק אז - א.ט.) תיבדק ע"י הרשויות בהתחשב בכך שאין מניעה בטחונית כי העותר יועבר לכלא קציעות.

4.          העותר לא הועבר למתקן הכליאה בקציעות וביום 2/12/04 החליט ביהמ"ש הצבאי לערעורים באיו"ש ואזח"ע שתנאי ומקום החזקתו של העותר מסורים לסמכותו של ביהמ"ש המחוזי במסגרת עתירת אסיר והחלטתו אושרה ע"י ביהמ"ש העליון בבג"צ 7124/04 פלונים נ' שב"ס ושב"כ (ראה נספחים ע/1 ו-ע/2 להתייחסות ב"כ העותר).

5.     לקראת הדיון שהתקיים ביום 26/1/05 התקבלה תגובת סגן ליאני, מ. משל"ט כליאה במפקדת קמצ"ר לפיה העותר לא מתאים להחזקה במתקן כליאה צבאי שכן העצורים המנהליים שמוחזקים בשב"ס הם "כבדים" ביותר שהועברו ע"י צה"ל בשל היותם בעייתיים ומסוכנים שלא ניתן להחזיקם בצה"ל.

            לקראת דיון נוסף שהתקיים ביום 9/2/05 התקבל מכתב של סג"מ נקש מ"מ קמ"ן כלא קציעות לפיו בזמן שהותו של העותר הוא הוגדר כמסיט (כך במקור - א.ט.) וכגורם שלילי ואף הטיף להמשכת שביתת הרעב הגדולה אשר התקיימה במתקני הכליאה השונים לפני חצי שנה. על רקע התנהגותו הבעייתית בשב"ס והרגישות הכללית במת"כ בעניין שביתות רעב הנהוגות בתקופה האחרונה אין לקלוט את העותר במת"כ (ראה סעיפים 5-4 למכתב).

6.          המשיב עצמו אינו מתנגד להעביר את העותר למת"כ קציעות והוא אף עמד לעשות כן בתמורה להעברתו של עצור מנהלי אחר למשמורת שב"ס, דבר שגרם לעותר עצמו לבקש מחיקת העתירה, אך הדבר לא בוצע מנימוקים שקשורים לעציר האחר.

7.          המשיב סומך התנגדותו על עמדת שלטונות צה"ל שהובאה בפני במכתבו של סרן בר, עוזר יועמ"ש אזח"ע, מיום 10/12/05 אשר אינו מתייחס לטענה שהועלתה קודם לכן באשר למסוכנותו של העותר.

            עפ"י הכתוב במכתב החלטת המפקד הצבאי שהעותר יוחזק בשב"ס ולא במתקן כליאה צבאי חוקית וסבירה שכן עפ"י תקון 23 לצו בדבר מעצרים מנהליים ניתן להחזיק עצור מנהלי מאזח"ע גם בבית סוהר ושאלת מקום החזקתו מסורה לשקול דעתו של המפקד הצבאי באזור. מיעוט העצורים המנהליים מאזח"ע והאפשרות להחזיקם בשב"ס גרמו למפקד הצבאי להחליט על החזקתם בשב"ס כברירת מחדל ורק אם קיימות נסיבות חיצוניות שמונעות את שבוץ האסיר (כך במקור - א.ט.) בשב"ס הוא ייקלט במתקן כליאה צבאי.

8.          תשובתו של עוזר יועמ"ש לאזח"ע לא תואמת, בלשון המעטה, את התשובות שנתנו הגורמים הצבאיים כפי שפורטו לעיל ואינני מקל בכך ראש. חרף זאת אין בכך כדי לגרום לי לקבוע שהחלטת המפקד הצבאי להחזיק את העותר בבית סוהר, שניתנה עפ"י הצו בדבר מעצרים מנהליים, איננה סבירה. עם זאת באם העותר מוחזק בבית סוהר עליו לקבל את כל התנאים שמקבלים עצורים מנהליים שמוחזקים במתקני כליאה צבאיים, בהתחשב בכך שהוא לא הורשע בעבירה ואינו מרצה עונש אלא הוא כלוא בתור אמצעי חרום יוצא דופן וכדי לסכל סכנה בטחונית שנובעת ממנו (ראה סעיף 14 לפסק דינו של הנשיא שמגר בבג"צ 253/88 סגדיה ואח' נ' שהב"ט פד"י מ"ב(3) 823), הן לגבי התנאים בתא שבו הוא נמצא והן לגבי זמני הטיול.

9.          ב"כ העותר לא פרטה בהתייחסות לעתירה את השוני בין תנאי החזקתו של העותר בבית סוהר איילון לבין תנאי החזקתם של עצורים מנהליים במתקן הכליאה בקציעות. משכך אין בפני נתונים מספיקים על מנת לקבוע, כבקשתה, שתנאי החזקתו של העותר בבית סוהר איילון גרועים מאלה של עצורים מנהליים שמוחזקים בקציעות ואשר מצדיקים את העברתו למתקן הכליאה הצבאי בקציעות.

10.        בכפוף לאמור לעיל אני דוחה את העתירה.

ניתנה היום י"ב באדר א', תשס"ה (21 בפברואר 2005).