החלטה בתיק עמ"ת 47916-07-12

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ח. נחמיאס), מיום 22.7.12, על פיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום באשקלון כתב אישום, המייחס לו עבירות של פציעה כשהעבריין מזוין, החזקת אגרופן וסכין למטרה לא כשרה, הפרת הוראה חוקית, ועבירה של שיכור המחזיק נשק.

בעובדות כתב האישום נטען כי, המשיב היה נתון במעצר בית מלא, בביתו, באשדוד, בפיקוח אימו או אחותו, וכי בתאריך 13.7.12 בשעה 02:43, ותוך כדי הפרת תנאי השחרור בתנאים שהיה נתון בהם בתיק אחר, ובהיותו תחת השפעת אלכוהול, יצא המשיב ממעצר הבית והגיע לאשקלון, למועדון "ההצגה". שם, בפתח המועדון, התנהל ויכוח בין מספר רב של מעורבים, בניהם המתלונן והעורר. העורר, במהלך הויכוח, ניגש לרכב, הוציא ממנו סכין, חזר אל המתלונן ופצע אותו, בכך שדקר אותו באמצעות הסכין, מספר רב של פעמים, באזור הגב, המותן השמאלית והזרוע השמאלית. 

בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו, בקשה שההחלטה נשוא הערר ניתנה בה.

בדיון שהתקיים בבקשה, הסכים הסנגור לקיומן של ראיות לכאורה, וביקש להורות על קבלת תסקיר של שירות המבחן.

בית משפט השלום דחה את בקשת הסנגור ומכאן הערר שלפני. בעניין זה קבע בית משפט השלום, כי לא הובא לדיון כל ערב, וכי האם והאחות שהוצעו כחלופת מעצר, אינן מסוגלות לשמש ערבות ראויות, במקרה דנן.

משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר, ובין היתר, ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית, בה הודה העורר, צדק בית משפט קמא בקביעתו, כי אימו ואחותו של העורר, אינן יכולות לשמש לעורר חלופת מעצר, שכן את עבירת הפציעה, תוך שימוש בסכין, ביצע העורר בהיותו בחלופת מעצר בבית האם, ובפיקוחה של האם או האחות לסירוגין. וזאת אף אם האחות לא היתה בבית באותה שעה שהפר העורר את תנאי השחרור, ויצא מביתו.

על כך יש להוסיף כי, הפרת תנאי השחרור, לא היתה הפרה ראשונה, כעולה מטענות המשיבה בבקשת המעצר, שוחרר המשיב תחילה למעצר בית מלא, בהליכים שנפתחו נגדו בגין עבירה של סיוע לסחר בסם מסוכן, בבית משפט השלום לנוער באשדוד, באותם תנאים שהיו קיימים בעת ביצוע העבירות הנידונות. אולם, לא חלפו ימים רבים, ותנאי מעצר הבית של העורר הוקלו, באופן שמעצר הבית צומצם לשעות הלילה בלבד, ואולם, העורר הפר את תנאי מעצר הבית, והמשיבה נאלצה להגיש בקשה לעיון חוזר, תוך כדי מעצרו של העורר, בגין אותה הפרה ראשונה, ובדיון שהתקיים, בהסכמת הצדדים, הושבו תנאי מעצר הבית המלא בפיקוח האם או האחות, שנקבעו מלכתחילה, ואשר אותם הפר המשיב לכאורה עתה.

כך שאין מדובר בהפרה ראשונה של תנאי שחרור, אלא בהפרה שנייה, והפעם הפרה חמורה יותר שנלוו לה עבירות חמורות ומסוכנות של שימוש בסכין, ופציעת אדם, תוך כדי השימוש בסכין, והכל תחת השפעת אלכוהול, בשעת לילה מאוחרת, בפתח מועדון.

בדיון היום, טען הסנגור טענות שלא הועלו בבית משפט השלום, הן לעניין הספק בשאלת עבירת ההפרה של תנאי מעצר הבית, והן לעניין היות הגיסות של העורר, מוכנות ומסוגלות להוות חלופת מעצר, ומכיוון שאלה הועלו לראשונה בפני, אין מקום להתייחס אליהם. מה גם, שהן בדיון  בבית משפט שלום, והן בדיון בפני, לא הופיע מי מקרוביו של העורר.

מכל מקום, תנאי ראשון, כפי שציין בצדק בית משפט השלום, לשחרור הוא באמון שניתן לתת בנאשם. בעניינו, הוכיח העורר כי לא ניתן ליתן בו אמון.

בפסיקה אליה הפנה הסנגור, ובאותם מקרים שנאשמים הופנו לקבלת תסקיר, אין מדובר במי שביצע את העבירות תוך הפרת תנאי שחרור בערובה, חוזרת ונשנית. אכן, במקרה רגיל, ואף במקרה של עבירות חמורות, מורה, בדרך כלל, בית משפט, על קבלת תסקיר של שירות המבחן, כדי לבחון חלופה למעצר. אלא שבעניינו, יש להניח כי הוגשו תסקירים של שירות המבחן בקשר לעורר, בגין העבירה הקודמת שביצע, ומן הסתם, אלה שמשו בסיס לשחרור העורר במקרים הקודמים, שכן המדובר, בהליכים שהיו בבית משפט לנוער.

לא נעלם מעיני כי מדובר בבחור צעיר, בן 18.5, אך בנסיבות המתוארות לעיל, אין מנוס מלחזור ולאשר את החלטת בית משפט השלום על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו, אף ללא קבלת תסקיר נוסף.

הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב אב תשע"ב, 31/07/2012 במעמד הנוכחים.