החלטה בתיק עמ"ת 46995-06-13

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום באילת כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט.

העורר עשה דרכו ברכב לאילת ביום 05.05.13 בשעה 01:00 לאחר חצות, כשהוא נוהג ברכב ולצידו נוסע, סמי אבו הויידי, הנאשם הנוסף בפרשה. בעת שהרכב נעצר ע"י חיילים לפני מחסום הושלכה מתוכו, דרך חלון הנוסע, שקית שעל פי בדיקת המעבדה הכילה חשיש במשקל של כ-341 גרם.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים. בעניינו של אבו הויידי נקבע כי יש מקום לעצרו עד תום ההליכים וזאת נוכח עברו ומאסרים מותנים שתלויים ועומדים נגדו. ואילו בעניינו של העורר נקבע, בהחלטה מיום 29.05.13, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, כי ניתן לשחררו למעצר בית לבית ההורים והפקדת ערבויות. יצוין כי עררו של אבו הויידי כנגד החלטת המעצר נדחה בבית משפט זה ביום 02.06.13 (עמ"ת 52567-05-13).

ב"כ העורר טען כי אין בחומר הראיות תשתית ולו לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. צוין כי גם אם השקית הושלכה מתוך הרכב הרי שהמעשה בוצע לכאורה בזיקה לנוסע שלצד העורר ולא לעורר שישב ליד ההגה. עוד צוין כי לא עולה מחומר הראיות כי העורר ידע על המצאות הסם ברכב וממילא לא ניתן לטעון כי הסכים להחזקת הסם ברכב, מכאן שאין עסקינן במי שהחזיק בסם.

עוד מציין ב"כ העורר כי העורר נעדר עבר פלילי, וקיימת התרשמות של שירות המבחן כי מדובר באדם תמים ונגרר, ולאור רקעו של אבו הויידי הרי שמתחזקת ההנחה כי היה גם בעליו של הסם בלא שלעורר יש זיקה לכך.

אין מקום לקבלת הערר. על פי ההלכה הפסוקה שנקבעה במקרים אחרים - פסק הדין האחרון בסוגיה, למיטב ידיעתי, ניתן במסגרת ערעור פלילי 1345-08 בעניינו של ארקדי איסטחרוב, שבו חזר כבוד השופט רובינשטיין על ההלכה המושרשת לפיה " הימצאות סמים ברכב מקימה את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על החשוד. עליו להראות ספק סביר כי לא ידע מכל וכל על הסמים. ספק סביר משמע ספק שאיננו הזוי ועל פניו איננו נראה כהמצאה ללא יסוד."

העורר שימש כנהגו של הרכב. מדובר בנסיעה בשעת לילה מאוחרת לאחר שקודם לכן, על פי חומר הראיות, נסעו השניים מאילת לכיוון באר שבע וחזרו על עקבותיהם. העורר טען באמרתו כי לא ראה דבר וחצי דבר בעניין השלכת שקית הסם מהרכב כיוון ששוחח עם אחד מחיילי המחסום. אולם, בהתחשב בכך שהעורר לא היה בבחינת הנוסע מזדמן או טרמפיסט ברכב, ולנוכח קשריו הקודמים עם אבו הויידי, הרי שאין די בהצהרה סתמית, בשלב זה, כדי להביא לכרסום ראייתי כפי שטוען ב"כ העורר, ועל טענה זו לעמוד בכור ההיתוך של הבחינה הראייתית במסגרת הדיון שייערך בתיק העיקרי.

בית המשפט הורה על שחרורו של העורר ממעצר חרף כמות הסם הלא מבוטלת שנמצאה, ונתן ביטוי בכך לעברו התקין. ההחלטה ניתנה לפני חודש לערך ולא יבשה עדיין הדיו על הוראת בית המשפט לעניין מהות התנאים המגבילים, העולה בקנה אחד עם המלצת שירות המבחן.

ייתכן שבעתיד יימצא מקום להקלת תנאים אלה, ואולם טרם הגיעה העת לכך בהתחשב בחומרתם של האישומים המיוחסים לעורר.

הערר נדחה לפיכך.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תשע"ג, 30/06/2013 במעמד הנוכחים.