החלטה בתיק עמ"ת 4692-03-13

ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה  (כב' השופטת דבורה עטר), לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

רקע ההחלטה והערר הינו כתב אישום שהוגש כנגד העורר, והמייחס לו עבירות אלימות קשות ואיומים כנגד רעייתו, במועדים שונים, החל מימים ספורים לאחר נישואיהם ועד למועד מעצרו. 

ליבת הערר נוגעת לעובדה כי בית המשפט קמא לא הורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לבחינת חלופת מעצר, זאת על אף העובדה כי המדובר בעבירות אלמ"ב, שהן עבירות המקימות, כך על פי הטענה, מסוכנות ספציפית שניתן לאיינה באמצעות חלופה ומשהמדובר באדם ללא עבר פלילי קודם. בנסיבות אלה עותר העורר להפנייתו לתסקיר לצורך בחינת החלופה המוצעת על ידו - בית אביו בכפר קאסם, בפיקוחו ובפיקוח אחיו, וזאת מבלי לקבוע כל עמדה באשר לתוצאות ההליך.

המדינה מתנגדת למבוקש ועותרת לדחיית הערר, תוך שמזכירה כי המדובר באלימות והתעללות אכזרית, לרבות בהצלפות בחגורה ואיומי סכין, שהחלה ימים ספורים לאחר נישואי המתלוננת והעורר, ונמשכה על פני תקופה של חודשיים עד מעצרו, ושבני משפחתו של העורר לרבות הוריו מודעים לה ולא מונעים זאת. בענייננו טוענת ב"כ המדינה, המדובר - במתלוננת בת 18 מפוחדת ובעלת מצב נפשי מעורער, הנתונה להשפעה ולחשש מפני שיבוש הליכים, ואשר החלופה המוצעת אינה מתאימה.

על אף שאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולצורך בחינת החלטת בית המשפט קמא, ביקשתי וקיבלתי לעיוני קודם את חומר הראיות, זאת על מנת שאוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי ממנו. אכן, אין ספק כי צדק הוא בקובעו, כי המדובר בתמונת אלימות קשה, של נאשם אכזרי נעדר עכבות, הנוהג באלימות מפליגה ברף העליון ביותר כלפי המתלוננת, המקימה מסוכנות ממשית.

השאלה העומדת על הפרק במצב הדברים המתואר היא, האם שגה בית המשפט קמא בנסיבות ענייננו משדחה את החלופה המוצעת בבית אביו של העורר ומשנמנע מלהורות על קבלת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר כאמור. דעתי היא כי בדין קבע בית המשפט קמא את שקבע.

איני מקל בחשיבותו של תסקיר שעורכיו מטעם שירות המבחן הם אנשי מקצוע הנהנים ממומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, מסוכנותו והערכת תפקודו העתידי.אין ספק שהמדובר בכלי חשוב בבחינת הליכי מעצר וביחוד כשנושאם הוא אלימות במשפחה. עם זאת וכידוע אין חובה על בית המשפט להזמינו. גם העובדה שהעורר נעדר כל עבר פלילי הינה אמנם אחד מתוך מכלול השיקולים ואולם אינה שיקול בלעדי (ר' למשל בש"פ 3163/12 חריקה נ' מדינת ישראל (כב' השופט נ' הנדל מיום 29.4.12). הכלל הוא, כי במצב בו עולה שלא תצמח תועלת מהתסקיר, ונסיבות המקרה מעידות באופן ברור על מסוכנות בלתי ניתנת לאיון הנשקפת מהעורר, אין להעמיס על שירות המבחן בחינת סרק (ר' למשל בש"פ 9302/08 אלעקובי נ' מדינת ישראל (כב' השופטת ע' ארבל מיוןם 14.11.08). 

בענייננו, משקבע בית המשפט קמא כי אין בכל חלופת מעצר כדי לאיין את מידת המסוכנות הגבוהה ביותר הנשקפת מהעורר, ולא כל שכן בזו המוצעת בבית אביו (אשר חומר הראיות מצביע לכאורה על כך כי מגונן הוא ומשפחתו על העורר תוך תירוץ מעשיו - ר' למשל עדותו מיום 19.2.13, עדות אחיו מיום 19.2.13, עדות דודה של המתלוננת מיום 19.2.13 ש' 4 ועוד), צדק הוא משנמנע מלהורות על בחינה נוספת של אותה חלופה בשירות המבחן, שבנסיבות ענייננו ונוכח החלופה המוצעת, מחוסרת היא כל תכלית.

תפקידו של שירות המבחן אינו לתור אחר חלופה כלשהיא, אלא לבחון חלופה מוצעת, משהחלופה המוצעת אינה מניחה מראש דעתו של ביהמ"ש מלכתחילה, ודאי הוא שאין מקום להעמיס על שירות המבחן בדיקה נוספת של אותה חלופה.

נוכח האמור, לא מצאתי כי נפלה כל שגגה שהיא מלפני בית המשפט קמא.

הערר נדחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום א' ניסן תשע"ג, 12/03/2013 במעמד הנוכחים.