החלטה בתיק עמ"ת 43313-02-12

כנגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע ותקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של העורר ושותפו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם ולאחר שלא הייתה מחלוקת בעניין קיומן של ראיות לכאורה, ולא הייתה מחלוקת בדבר עילת מעצר, ולאחר שהוגשו תסקירים מטעם שירות המבחן בעניין העורר ושותפו, החליט בימ"ש השלום על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו ועל שחרורו של האחר בתנאים. מכאן הערר שבפני.

על פי עובדות כתב האישום עולה, כי העורר, שותפו לכתב האישום ואישה נוספת קשרו קשר להיכנס לביתה של אשה מבוגרת ילידת 1946, על מנת לתקוף אותה ולגנוב את כספה. ואכן, במסגרת הקשר, בבוקרו של יום 25/12/11, ולאחר שבדרכם רכשו פרחים, הגיעו השלושה לביתה של המתלוננת. העורר והקושרת הנוספת נכנסו לבית פנימה והעורר תקף באכזריות רבה את האישה המבוגרת. השותף המתין בחוץ.

צודקת ב"כ המשיבה, כי די בעיון בתמונות של המתלוננת כדי ללמוד עד כמה אכזרית הייתה תקיפתו של העורר.

אכן, כנטען, מדובר במי שאין לו הרשעות קודמות ובמי שעבד עד לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. עניינים אלה לא היו זרים לבימ"ש השלום ונשקלו בעת שהחליט לעצור את העורר. ביהמ"ש צדק כאשר סבר שמדובר בתקיפה אכזרית ואף צדק כאשר סבר, שאמו של העורר, שעל פי התסקיר ניתן לראות, כי קשה יהיה לסמוך על כך שתגייס עצמה לשמור על העורר, כך שהאם לא תוכל לשמש חלופה ראויה.

ייתכן ולא היה מקום למשפט שצוין בהחלטת בימ"ש השלום, כי כל חלופה שהיא לא תתאים בענייננו, אולם, ברור שהחלופה בדמות אמו של העורר, ולאור הרקע של היחסים בין השניים, אין בה כדי לאיין את המסוכנות הרבה העולה לכאורה מן העורר.

שותפו של העורר שוחרר ואף לכך התייחס ב"כ העורר, אולם ביהמ"ש אבחן בין השניים כאשר ציין שהשותף לא נטל חלק בתקיפה עצמה וחלקו היה דומיננטי פחות.

לא מצאתי ממש בערר זה והוא נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה'  אדר תשע"ב, 28/02/2012 במעמד הנוכחים.