החלטה בתיק עמ"ת 36628-11-12

בפני ערר שהגישה המאשימה על החלטת בית משפט השלום בחיפה שניתנה ע"י כב' סגן הנשיא השופט אינאס סלאמה (להלן: " בית משפט קמא") אשר דחה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים והורה כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואלקטרוני.

עיקרי העובדות פורטו בהחלטת בית משפט קמא מיום 17/10/12. בתמצית יצוין כי כנגד המשיב וכנגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום המפרט 12 אישומים שונים בעבירות רכוש שעניינן בהתפרצויות וגניבות מבתי עסק שונים בערים שונות. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של שני הנאשמים עד לתום ההליכים.

בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 17/10/12 קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי להוכחת אשמתם של שני הנאשמים. כפועל יוצא מריבוי עבירות הרכוש, קבע בית משפט קמא גם כי קיימת עילת מעצר שעניינה מסוכנות. הנאשם האחר, שהוא אסיר, נעצר עד לתום ההליכים. בכל הנוגע למשיב, הורה בית משפט קמא כי יוגש תסקיר שיבחן ויחווה דעה בכל הנוגע לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

שירות המבחן הגיש תסקיר. שירות המבחן בחן את עניינו של המשיב, ובתסקיר שלילי המבוסס גם על הכרות של שירות המבחן עם המשיב משנים עברו, נקבע כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן סיכם את תסקירו כדלקמן: "...כאמור, היקף עבירותיו בתחום המרמה והחזרתיות הנשקפת ממעשיו מעידים על קושי בוויסות דחפים ועל קיומם של קווי מרמה באישיות העומדים בבסיס העבירות אותן מבצע לאורך השנים. להערכתנו באם ישוחרר למעצר בית, תחת פיקוח אנושי, קייס סיכון גבוה להישנות התנהגות פורצת גבולות. לאור כל האמור לעיל, אין אנו ממליצים על שחרורו ממעצר." שירות המבחן גם סבר כי לא ניתן לתת אמון במפקחות המגוננות על המשיב.

לאחר ששקל את הנתונים שבפניו והתרשם בצורה בלתי אמצעית מהמפקחות שהוצעו, החליט בית משפט קמא להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר תוך שהוא מדגיש כי תסקיר המבחן אינו מחייב את בית המשפט. טעמיו של בית משפט קמא היו כדלקמן:

"בענייננו, בשים לב לעובדה כי לא נמצא דופי במפקחות המוצעות, אשתו של המשיב ואמה (למעט העובדה כי גוננו עליו ומזערו את בעיותיו); בשים לב לעבירות המיוחסות למשיב, עבירות רכוש (גם אם היקפן לא קטן); לעובדה כי המשיב היה משוחרר זמן רב מאוד, חרף ניהול החקירה ואף סיומה בתיקים מסוימים; ולאחר שהסתבר - כמצוין בתסקיר - כי בעבר שוחרר המשיב למעצר בית בשילוב איזוק אלקטרוני, מבלי שנטען כי הייתה מצדו הפרה כלשהי; ובשים לב להיקף הרחב של התיקים, לרבות למספר עדי התביעה והזמן הצפוי להימשכות ההליך העיקרי, מצאתי כי חרף המלצת שירות המבחן יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת וזאת מתוך רצון שהפגיעה בחירותו תהיה פחותה ממעצר ממש."

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.  סבור אני כי הערר בדין יסודו.

אין חולק כי תסקיר שירות המבחן אינו מחייב את בית המשפט.  ואולם כלל הוא כי  נדרשים טעמים נכבדים על מנת להצדיק סטייה מהמלצות שליליות שנקבעו בתסקיר. עורכי התסקיר, הינם אנשי מקצוע מיומנים שלהם ממומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, סביבתו, משפחתו והאינטראקציה ביניהם, ויש לתת לעמדתם משקל משמעותי. " כבר נפסק, כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג, ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (ראו, למשל, בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, (16.04.07))" [בש"פ 3201/10 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 6.5.10)].

ראו בנוסף:

בש"פ 7593/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם,24.10.10), פסקה 19;

בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 21.9.2010), פסקה 7.

סבור אני כי במקרה שבפני לא ניתן המשקל הראוי לחוות הדעת השלילית של שירות המבחן. אמנם על בית המשפט להביא בחשבון את ההימשכות הצפויה שלך ההליך העיקרי. עם זאת לא ניתן להתעלם מריבוי העבירות והתחכום המקימים את עילת המסוכנות. לא ניתן להתעלם, בנסיבות אלו, גם מהעובדה שלכאורה מאסר מותנה בר הפעלה לא הרתיע את המשיב מלחזור ולבצע עבירות רבות. כאשר מאסר מותנה אינו מהווה גורם מרתיע דיו קשה לתת אמון במשיב שסדרי פיקוח כאלו או אחרים יהוו עבורו גורם מרתיע ומרסן. " שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם; ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.10); בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.2.07))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11), פסקה 13]. אמנם בעבר, כאשר היה במשיב נתון בחלופת מעצר, לא הפר תנאים. ואולם כעת, כאשר המאסר המותנה לא הרתיעו מלבצע עבירות נוספות ורבות, כעולה מכתב האישום ומהראיות בעניינו, לא ניתן לתת בו עוד אמון. איזוק אלקטרוני אינו מהווה תרופת פלא ומענה לכל מצב, גם אם סבור בית המשפט, בניגוד לעמדת שירות המבחן, כי המפקחים האנושיים ראויים.  " בבסיסו, שחרור בערובה הוא מעין חוזה אמון בין המשוחרר לבין בית המשפט. המשוחרר מתחייב לכך שיעמוד בתנאים ובית המשפט, בהנחה שהוא נותן בו אמון- מורה על שחרורו. כל האמצעים הנוספים, יהיו אלו מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני, אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה, אולם אינם יכולים להוות את בסיסו" [ההדגשה הוספה. ר.ש. בש"פ 9854/06 עאטיאס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.12.06), פסקה 16].

כשמביאים בחשבון את עברו של המשיב, את ריבוי האישומים המבוססים בראיות במקרה שבפני, את העובדה שמאסר מותנה לא מרתיע את המשיב מלחזור ולבצע עבירות (כך לכאורה), לא נמצאים הטעמים החריגים המצדיקים סטייה מחוות דעתו השלילית של שירות המבחן.

אשר על כן אני מורה לקבל את הערר. המשיב ייעצר עד לתום ההליכים. 

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.