החלטה בתיק עמ"ת 18249-07-12

מונח לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ארנברגר) מיום 9.7.12 לפיה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב (יליד 1990) לחלופת מעצר בתנאים.

על-פי הנטען הוגש כתב אישום כנגד המשיב וכן בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט לאחר שקיים דיון בבקשה הורה, בהחלטה מנומקת על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לפני בית המשפט נטען כי נוסף על העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הפר המשיב את תנאי שחרורו ולפיכך, גם מטעם זה יש מקום להורות על מעצרו. בית המשפט מצא כי המשיב שוחרר במהלך החקירה שהתנהלה בענייננו, בהסכמה בתנאים ולפיכך סבר כי אף שבוצעה הפרה של תנאי השחרור, אין מקום להורות על מעצרו והורה על שחרורו בתנאים שעיקרם מעצר בית מלא בבית אימו וכן המצאת התחייבות עצמית וערבות צד ג' של אימו ושל ערב נוסף על סך של 5,000 שקלים.

בדיון לפניי חזרה העוררת על טענותיה כפי שהובאו בבית משפט קמא ובעיקר מלינה על כך כי במכלול הנסיבות, נוכח העבירות שיוחסו למשיב, הפרת תנאי שחרורו ועברו, לא היה מקום להורות על שחרורו בתנאים. בתשובה לשאלת בית המשפט השיבה ב"כ העוררת כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין העבירות שנחקרו בעניינו, עת שוחרר בהסכמה במהלך חקירתו ואולם, לכתב האישום נוסף אישום בגין מב"ד וכן השתנו הנסיבות נוכח הפרת תנאי השחרור ובשל כך לא היה מקום להורות על שחרורו.

ב"כ המשיב חזר והדגיש כי המשיב שוחרר בהסכמת העוררת, במהלך חקירתו, בגין אותן עבירות בהן נחשד ושבגינן הוגש נגדו כתב אישום. בהקשר זה הוסיף וציין כי עניין המב"ד היה ידוע לעוררת ומשכך יש להניח כי בשעה שנתנה את הסכמתה לשחרורו נלקח שיקול זה בחשבון, לרבות עברו הפלילי של המשיב. בנסיבות אלו הוסיף וטען כי המשיב לא ביצע עבירה במהלך הפרת תנאי שחרורו והדגיש כי המשיב קיבל את הסכמת שוטר ממרחב מוריה אשר התיר למשיב לצאת מבית אימו לצורך קבלת טיפול רפואי. בנסיבות אלו ולנוכח הפסיקה עליה סמך את טיעונו, הדגיש כי לא היה מקום להורות על מעצרו של המשיב ותמך בהחלטת בית המשפט.

אכן נכון, מקום בו הסכימה העוררת, במהלך ניהול החקירה בענייננו של המשיב בחשד לביצוע עבירות שבגינן הוגש כתב האישום, לשחרורו לחלופה בתנאים, אין ככלל הצדקה לבקש את מעצרו, מקום שהוגש כתב אישום בגין אותן עבירות.

יחד עם זאת, כפי שנטען כתב האישום כולל עבירות בשל מב"ד שהתקיים בענייננו של המשיב וכן לנוכח הפרת תנאי שחרורו. באשר למב"ד יש להניח כי עניין זה עמד לפני העוררת בטרם נתנה את הסכמתה לשחרורו של המשיב בתנאים ובאשר להפרת תנאי שחרורו, הלכה הפסוקה היא כי לא כל הפרה מחייבת מניה וביה את ביטול השחרור בערובה וההחלטה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את נסיבות העבירה, נסיבות העבריין וטיב ההפרה (בש"פ 2931/96 קאסם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 5.2.1996). בענייננו, בשים לב לעבירה הנוספת מושא תיק המב"ד ומשלא מיוחס למשיב ביצוע עבירות נוספות במהלך הפרת תנאי שחרורו ולנוכח גילו וההפרה הראשונה של תנאי השחרור לא מצאתי מקום כי בנסיבות אלו, לאחר ששוחרר בהסכמת העוררת, קיימת עילה מספקת להורות על מעצרו עד לתום ההליכים בענייננו.

יובהר כי אין בכך כדי להקל ראש בהתנהגותו של המשיב והעובדה כי הפר את תנאי שחרורו לרבות ההשלכה של הפרה זו על מידת האמון שניתן לתת בו. יחד עם זאת, בנסיבות העניין לא מצאי מקום להורות על מעצרו ואולם ככל שיפר המשיב את תנאי שחרורו, ישקול בית המשפט להחמיר עימו ולהורות על מעצרו ככל שיתבקש לעשות כן ובהתאם לנסיבות שיחייבו זאת.

יחד עם זאת הנני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום להחמיר את תנאי שחרורו ולהוסיף תנאים מגבילים נוספים כדי ליתן תוקף לתכלית ההרתעתית העומדת בבסיס הערובה כתנאי שחרור לחלופה. לפיכך נוסף על התנאים שנקבעו בבית משפט קמא הנני מורה למשיב להפקיד סך של 5,000 שקלים בקופת בית המשפט. עם הפקדת העירבון ישוחרר המשיב ממעצרו. ככל שלא יופקד העירבון בתוך 24 שעות יובא המשיב לפני בית משפט קמא.

בכפוף לאמור הערר נדחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' תמוז תשע"ב, 10/07/2012 במעמד הנוכחים.