החלטה בתיק עמ"נ 40213-07-13

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכיר הראשי לעניין קביעת ערובה.

לטענת ב"כ המבקשת, המבקשת הגישה בקשה להכרה כאסירת ציון. וועדת הרשות לאסירי ציון, הכירה בפעילותה הציונית של המבקשת אך לא הכירה בחודשים שבהם המבקשת הייתה אסורה בביתה, כחודשי מאסר. ערעור המבקשת על החלטה זו נדחה על ידי המשיבה. לאחר שהמבקשת הגישה ערעור על החלטת המשיבה, קבע המזכיר הראשי, כי על המבקשת להפקיד ערבון בסך של 5,000 ש"ח. לדבריו, חיוב המבקשת בערבון זה, חוסם את דרכה של המבקשת ואת זכותה למצות את יומה בבית המשפט. לדבריו, המבקשת שילמה אגרה בסך של 1,378 ש"ח, ונאלצה לשלם בעד ייצוג משפטי יקר, כשכל מטרתו של הליך זה, הוא לזכות את המבקשת בגמלת הבטחה הכנסה לאסירי ציון. לטענתו, אין סיבה לחשוש מכך שהמשיבה לא תשלם את הוצאות, ככל שאלו יושתו עליה, והוא אינו צופה כי הוצאות המשיבה יהיו גבוהות אם בכלל. לדידו, המבקשת מעלה סוגיה משפטית, המסתמכת על פסיקה ומאמרים, וכן על עובדות שאינן שנויות במחלוקת, ומכאן, שסיכויי ערעורה להתקבל גבוהים.

לטענת ב"כ המשיבה, המבקשת לא הגישה בקשה מתאימה למתן פטור מהפקדת ערבון אלא הגישה בקשה לביטול החלטת המזכיר הראשי, ועל כן, דין הבקשה להידחות על הסף. לטענתו, המבקשת תוקפת את שיקול דעתן המהותי של הוועדות שדנו בעניינה, וזאת לאחר ששמעו את גרסתה, האזינו לעדיה, ולבסוף החליטו בהחלטות מנומקות וסבירות כי תנאי המעצר בהן שעתה, אינן עונות על דרישת המעצר הקבועה בחוק. המבקשת לא הראתה כי קיים פגם היורד לשורש העניין, המצריך את התערבותו של בית המשפט זה. לאור האמור, ב"כ המשיבה סבור כי הערעור הנו חסר סיכוי ממשי. כמו כן, ב"כ המשיבה סבור כי בקשתה אינה מצביעה על קושי ביכולתה הכלכלית של המבקשת, מה גם, שהמבקשת לא טרחה לצרף מסמכים תומכים, ולא פירטה אודות יכולת בני משפחתה לסייע לה. יתר על כן, המבקשת מיוצגת על ידי עורך דין, דבר המהווה אינדיקציה ליכולתה הכלכלית של המבקשת.

ב"כ המבקשת טען בתגובה, כי תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") מאפשרת להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטת המזכיר הראשי. ב"כ המבקשת חולק על עמדת המשיבה בעניין סיכויי הערעור והוא סבור כי החלטת המשיבה נוגדת את הפסיקה וכי מדובר בטעות משפטית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

במקרה דנן, המבקשת לא פירטה אודות הכנסותיה, הוצאותיה ורכושה, לא צירפה תצהיר ולא צירפה מסמכים, לרבות תלושי שכר, תדפיסי עו"ש וכו'. כמו כן, המבקשת לא פירטה היכן היא מתגוררת, וכיצד היא מממנת את מגוריה. המבקשת אף לא הסבירה כיצד עלה בידה לממן את ייצוגה המשפטי הפרטי, וזאת כנדרש בפסיקה (ראה: רע"א 4830/12 מפלגת הירוקים נ' ירון נהרי, 20.8.12). בנסיבות אלה, ברור אפוא כי המבקשת לא פרשה את מלוא התשתית העובדתית העדכנית והמלאה בדבר מצבה הכלכלי, ויכולתה לגייס את הסכום (ראה: בש"א 3849/11 פלג נ' SOFASA LLC , 22.5.2011).

לא מצאתי גם להתערב בהחלטת  המזכיר הראשי שכן אינני סבור שהעירבון אינו תואם את מהות התיק ומורכבותו .

בנסיבות אלה, הבקשה אפוא נדחית.

המבקשת תפקיד את העירבון בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, הערעור יימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.