החלטה בתיק עמ"י 44340-01-12

1.         המשיב נחשד בגניבת כרטיסי אשראי ועשיית שימוש בהם. העוררת ביקשה את הארכת מעצרו, ובית משפט קמא דחה את בקשתה והורה על שחרור המשי בלא תנאי , לאחר שקבע כי לא נשקפת ממנו כל סכנה אם ישוחרר, וכי שחרורו אינו עשוי לשבש את מהלך החקירה. על כך הוגש הערר.

2.         לפני כחודש ימים נעצר המשיב לראשונה, לאחר שנחשד בגניבת כרטיסי אשראי ועשיית שימוש בהם. הוא שוחרר בתנאים, לאחר שהודה בביצוע העבירות בפני סגן הנשיא כב' השופט ס' דבור, וציין כי הוא זקוק לעזרה. אמון זה שניתן בו הופר, ולאחר שהגיע למכללה בה הוא לומד שב המשיב וגנב שמונה כרטיסי אשראי מחבריו הסטודנטים ועשה בהם שימוש. על כן שבה המשטרה ועצרה אותו. בחקירתו הוא הודה במעשי הגניבה ובשימוש שעשה בכרטיסים.

3.         דעתי שונה מדעתו של בית המשפט קמא בקביעתו, לפיה לא נשקפת מן המשיב סכנה אם ישוחרר. בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי גם בעבירות רכוש עשויה להתקיים עילה למעצר, בשל הסכנה לשלום הציבור (ראו למשל: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4), 268, 271 (1998); בש"פ 3767/06 דהאן נ' מדינת ישראל, תקדין, 2006; בש"פ 380/08 בדר נ' מדינת ישראל, תקדין 2008; מדינת ישראל נ' אבו עליון, תקדין, 2009; בש"פ 10754/08 אבו מאריה נ' מדינת ישראל, תקדין, 2009).

4.         בעת שירותו הצבאי הורשע המשיב בגניבת כרטיסי אשראי מקצינים, ועשיית שימוש בהם. עתה, כשהוא סטודנט בקריית שמונה, הוא שב ומבצע אותן עבירות ממש, כשהוא עצמו זועק לעזרה מפני דפוס התנהגות זה. הוא שוחרר, כאמור, לפני כחודש ימים בתנאים, תוך שבית המשפט נותן בו אמון, ומתוך תקווה שינצל פסק זמן זה על מנת לקבל סיוע, כפי שביקש במו פיו מבית המשפט, אלא שבמקום לעשות על מנת לקבל סיוע הוא שב וגנב כרטיסי אשראי. בנסיבות אלה יש לומר על המשיב, כי נשקפת ממנו סכנה כי ימשיך במעשיו, אם ישוחרר.

5.         אינני מסכים גם עם קביעתו האחרת של בית המשפט קמא, לפיה לא מתקיים חשש לשיבוש החקירה אם ישוחרר המשיב ממעצרו. אכן, עיקר הפעולות אותן מבקשת העוררת לבצע ניתן לבצען כשהמשיב משוחרר. יחד עם זאת ישנן פעולות, שהמשיב עשוי לשבשן אם ישוחרר. מפאת טיבו של ההליך שלפניי לא אוכל לפרט פעולות אלה. אזכיר, מכל מקום, כי המשיב הפר את האמון שניתן בו בידי בית המשפט, כאשר שב לגנוב לאחר ששוחרר לראשונה. כשזהו האיש שלפנינו, מי לידינו כף יתקע כי לא יעשה מעשים, שישבשו את החקירה?

6.         על כך אוסיף, כי המשיב נעצר אך ביום חמישי שעבר, והארכת מעצרו נתבקשה אתמול, כאשר בין שני מועדים אלה נפל סוף השבוע. משמע למשטרה לא היה סיפק להשלים את חקירתו, ואת הדבר בהחלט ניתן להבין, כאשר בין לבין נאלצים החוקרים להגיע לבית המשפט, במקום לעסוק בחקירה.

7.         יוצא אפוא, בענייננו מתקיימות שתי עילות למעצרו של המשיב, הן משום מסוכנותו והן משום החשש מפני שיבוש החקירה, ושתי אלה מצדיקות את המשך המעצר. במאמר מוסגר אציין, כי גם אם סבר בית המשפט קמא כי יש לשחרר את המשיב, לא היה כל מקום לשחררו בלא תנאים.

8.         הסניגור המלומד טען, כי גם אם מתקיימת עילה למעצר, יש לשחרר את העורר בתנאים, משמע יש לתור אחר חלופה, שתפגע בחירות המשיב פגיעה פחותה.

לעמדה זו אין אני מסכים. בשלב הזה של החקירה אינני רואה מקום לשחרורו של המשיב בחלופה. כאמור מעלה, במעשיו לימד המשיב על עצמו, כי הוא עשוי להמשיך ולגנוב כרטיסי אשראי, כשם שעשה לאחר ששוחרר ממעצרו. על כן אני מתקשה לשוב וליתן בו אמון עתה, על ידי שחרורו בתנאים, גם מחמירים, כשם שמציע סניגורו.

9.         סוף דבר, הנני מקבל את הערר, מבטל את החלטת בית המשפט קמא ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד יום 26.1.2012 שעה 14:00

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ב, 23/01/2012 במעמד הנוכחים.